איש אחד פגש במורה המבוגר שלו כאשר המתינו בתור לאותה הקופה בסופר. "שלום, המורה", פנה אליו בנימוס, "אתה זוכר אותי?" התבונן בו האיש המבוגר וענה, "לא. היית תלמיד שלי?"
"כן", ענה הבחור בהתלהבות, "לפני 30 שנה. ובזכותך בחרתי גם אני להיות מורה!"
"בזכותי?" תמה המבוגר, "מדוע?"
"אספר, ואני בטוח שתיזכר במקרה. לפני 30 שנה היה נהוג שכל ילד שמגיע לגיל מצוות מקבל מתנה ממשפחתו- שעון יד יוקרתי. ובכן, לאחד הילדים בכיתה קנו שעון כזה. שעון שמעולם לא ראינו כמותו. אנחנו, ילדי הכיתה, הגענו ממשפחות פשוטות וקשות יום, וכך גם השעונים שקנו לנו, ואילו השעון שזכה בו הנער היה שעון של בני מלכים! שעון זהב משוכלל של פירמה מוכרת, משובץ אבנים יקרות עם הקדשה אישית חרוטה על גבו ונרתיק עור יוקרתי. בהפסקה, הנער בר המצווה השאיר את השעון על השולחן, וכאשר חזר גילה לתדהמתו שאבד השעון! לאחר כמה דקות נכנסת אתה, המורה, לכתה, והוא ניגש וסיפר לך בדמעות על האובדן. בהתחלה הבטת בנו ושאלת אצל מי השעון. כאשר אף אחד לא ענה, העמדת אותנו בשורה עם הפנים לקיר וחיפשת בכיסנו. ואז הגעת אליי… שלחת יד לכיס המעיל שלי… והנה, השעון היה שם. לקחת את השעון, אמרת לנו לחזור למקומותינו ובמשך דקות ארוכות לא אמרת דבר. כל כך התביישתי ופחדתי שתחשוף אותי בפני חבריי ומשפחתי! כבר דמיינתי את המבט המאוכזב על פניהם של הוריי כאשר ישמעו שבנם גנב. כבר דמיינתי כיצד החברים מתרחקים ממני. ואז פתחת ואמרת, "ילדים יקרים. אני רוצה שתדעו שהילד שבכיסו נמצא השעון, אינו גנב. הוא ילד טוב שהיתה לו מעידה חד פעמית. בליבו הוא מתחרט על המעשה שעשה, וכבר חזר בתשובה והבטיח שלא יעשה זאת שוב. ואם ה' סולח למי שחוזר ומתחרט, על אחת כמה וכמה אנחנו…" הילדים הנהנו בהסכמה, ולאחר כמה ימים המקרה נשכח. חשבתי שאולי תקרא לי אחרי השיעור לשוחח איתי ב4 עיניים, אבל להפתעתי, פשוט התעלמת מהמקרה. לא התייחסת אליי באופן שונה, לא לטובה ולא לרעה. כאילו כלום לא קרה. ואכן, הרגשתי בדיוק כפי שאמרת, ובאותו מעמד נשבעתי לעצמי ולאלוהיי שלא אעשה זאת שוב." האיש סיים לדבר והתבונן בפניו החתומות של הזקן, "עכשיו אתה וודאי מזהה את פניי?"
"לא", ענה הזקן. "אני לא מזהה אותך. היו לי תלמידים רבים במהלך השנים, ופרצופך לא נחתם בי יותר משל אחרים… כאשר ערכתי חיפוש בכיסים שלכם, עצמתי עיניים."
קל לראות בקלקלתו של מישהו. לפעמים אנשים עושים או אומרים דברים שאחר כך הם מתביישים בהם. לפעמים אדם מתנגש בדלת שקופה, ומיד מסתכל לצדדים לראות אם מישהו ראה אותו… לפעמים הדלת היא מטאפורה. קורה שאדם כועס על אדם אחר ומתחיל לצעוק ולהוכיח אותו, ואז מגלה שטעה, או שהמקרה נחשף לעוד אנשים שלא ידע שצופים בו, או שמיד התחרט, והוא רוצה לקחת את המלים בחזרה. אנחנו לא תמיד במיטבנו. חז"ל אמרו "כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים", ממש כאילו רצח נפש. כאשר רוצחים נפש, הדם נשפך החוצה, כאשר מלבינים פני חבר, הדם נשפך פנימה, מהיסורים פניו מלבינות, והאדם מתבשל בדמו. כל המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא! גם אם היה חכם גדול בתורה. ועד כמה צריך להקפיד בזה?
המקור הבא מתוך הרמב"ם, בספרו משנה תורה, משפטים, הלכות לווה ומלווה פרק א, ג:
"אסור לאדם להיראות לבעל חובו, בזמן שיודע שאין לו, אפילו לעבור לפניו: שלא יפחידו או יכלימו, אף על פי שאינו תובעו; ואין צריך לומר, אם תבעו."- אם מישהו לווה ממך ואתה יודע שאין לו איך להחזיר, אל תעבור לידו ברחוב! שלא יתבייש כשיראה אותך, אפילו אם אתה לא מתכוון לבקש ממנו שיחזיר את ההלוואה. כמה חשוב כל אדם בעולם הזה, אפילו ילד, כמה התורה מקפידה לשמור על כבודו, שלא חלילה יתבייש ויצטער. אני מאחלת לנו שנדע לשמור על כבודם של אחרים, לעצום עיניים כשצריך ולהתעלם כשהם נופלים. צריך גדלות רוח בשביל זה, על אחת כמה וכמה כאשר מי שנפל כעת לעג לנו בעבר כשאנחנו נפלנו.. אבל תחשבו איזה חלק נפלא יהיה לנו בעולם הבא, וכמה טוב נעשה בעולם הזה לאותו אדם, ואיזה קידוש ה' זה יהיה, אם נדע לעצום את העיניים ברגע הנכון.