חודש: נובמבר 2019

בפרשת וירא טורח הכתוב להדגיש מספר פעמים שאברהם גר באוהל. נתבונן בפסוקים:

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְדֹוָד בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל".

לעומת זאת, טורח הכתוב להדגיש שלוט היה גר בבית. נתבונן בפסוקים:

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה: וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו: וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ: הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי: וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת: וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ: וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח:

מה ניתן ללמוד מהשוואה זו?

א. בית אינו מזמין אנשים להיכנס לתוכו כמו אוהל. בית הוא מבצרו של האדם והדלת החוצצת בין האורח למארח מסמלת זאת. דבר זה מלמדנו על אהבת לוט את עצמו בעוד שאברהם הרעיף אהבה זו על זולתו.

ב. מי שנמצא באוהל בנוסף לאברהם זו שרה ואכן חז"ל לומדים מהמילה "ויאמר הנה באוהל" ששרה היתה צנועה. לעומת זאת לוט לא משתף את אשתו בכל תהליך הכנסת האורחים. לא לחינם היא נהפכה לנציב מלח כיוון שלא הגישה מלח לאורחים (מדרש).

ג. אברהם יושב בפתח האוהל ושרה יושבת בתוך האוהל. יש תפקיד לכל אחד ויש קשר בין החוץ לבין הפנים. לוט לעומת זאת יושב בשער סדום הרחק מביתו כיוון שלא מצויים אורחים בתוך סדום לכן הוא מנסה להשיגם מחוצה לה.

ד. המלאכים מסרבים להיכנס לבתו של לוט: "כי ברחוב נלין". הם מבינים שבית הדואג בעיקר לעצמו הוא בית שהכנסת האורחים שלו היא מהשפה ולחוץ.

ה. אצל לוט העיקר זה היין – "ויעש להם משתה ומצות אפה". היין עולה יקר, משמח אנשים ומראה את עושרו של בעל הבית. לעומתו, אצל אברהם העיקר זה האוכל, שהכנתו מצריכה טרחה מרובה אך אינו עולה יקר כמו היין. לוט מציג את הדברים בצורה מאוד יפה חיצונית אך לבו בל עמו. לעומתו אברהם דואג באמת למחסור זולתו, שלא יישאר רעב.

וכך ברך בלעם את ישראל:

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".