פרשת וישב – רק דגים מתים נסחפים עם הזרם

אל תסחף עם הזרם:

בוקר אחד יצא עמית לחצר ביתו וראה עורב. פסע העורב צעד וקפץ, פסע עוד צעד וקפץ. הסתקרן עמית, ניגש לאביו ושאלו: "אבא, מדוע העורב קופץ בהליכתו? מדוע הוא לא פוסע כשאר העופות?"

השיב לו אביו: שמע בני מה אומר המדרש –  'עורב אחד הגיע לאזור בו מקננות יונות רבות. הסתכל העורב על היונות וראה את הליכתן היפה. קינא העורב ביונות והחל ללכת כמותן.

במשך חודש הלך העורב כמו היונות, עד שהגב שלו נתפס. החליט העורב לחזור להליכתו הרגילה ולא הצליח, הוא שכח כיצד הוא הלך בעבר…

מאז העורב לא הולך אלא קופץ, אין בו את ההליכה שלו ולא את של היונות… הרצון שלו להיות מישהו אחר גרם לו לא להיות אפילו עצמו.

מה הייתה ייחודיותו של יוסף? במה היה כוחו שזכה להיות המובחר שבאחרים ולקבל פי שניים בבכורה?

אומרת התורה: "הים ראה וינס".

חז"ל עומדים ותמהים: מה ראה הים?

ומשיבים: ראה ארונו של יוסף.

וצריך לבאר מה הקשר בין קריעת ים סוף לבין ארונו של יוסף?

יוסף סבל עשרים ושתיים שנה בבדידות במצרים. הוא עובר מסוחר לסוחר, בין עם שאינו מכיר, שפה זרה ותרבות מושחתת ואיומה ועם כל זאת יוסף לא זורם עם החיים הוא נשאר נאמן לבית אבא, למסורת עליה חינך אותו אביו בילדותו.

יוסף היה ונשאר עבד ה' במצבים הקשים ביותר.

כשעם ישראל יוצא ממצרים הוא צריך להראות איזו זכות יש לו בגללה שווה לקרוע לו את הים. באו המלאכים וקטרגו: רבונו של עולם, הללו עובדי עבודה זרה (המצריים) והללו עובדי עבודה זרה, הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות, הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים.

אם כן מה יעשו ישראל כדי להינצל מהמצריים, בזכות איזו זכות ייקרע לה הים?

בשביל להשתחרר ממצרים צריך עם ישראל להראות "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" ולכן רק בזכות ארונו של יוסף, עבד ה', ראויים הם לצאת ממצרים.

"רק דגים מתים נסחפים עם הזרם".

שבת שלום.