פעם התבקשה מורה לראות בעין טובה את תלמידיה ולכתוב זאת על דף. אז היא כתבה: יוסי – אומר שלום בכל יום בבוקר. דני – מתנהג יפה בשיעור וכו'.
האם זו באמת עין טובה? – בודאי שלא! זה בסה"כ שיקוף המציאות.
לדוג': אם אדם יאמר על עצמו: אני הולך, יש לי ידיים ואני רואה וכו' – האם זו עין טובה? – לא! זה בסה"כ שיקוף המציאות.
הרבה אנשים נוטים להתבלבל ומציגים מציאויות כעין טובה.
א"כ מהי עין טובה?
בספר שופטים (פרק יז – יח) מסופר על יונתן בן גרשום בן מנשה, שלפי המסורת הוא היה נכדו של משה רבנו (מנשה = משה).
כששאלו את יונתן כיצד הוא הגיע להיות עובד עבודה זרה והרי הוא נכדו של משה?
ענה להם יונתן: "כך מקובלני מבית אבי אבא – לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות", כלומר, בגלל שאין לי כסף השכרתי את עצמי להיות כהן עובד בבית עבודה זרה כדי שלא אצטרך לקבץ נדבות מאנשים.
והנה בדברי הימים מובא ששר האוצר של דוד היה: "שבואל בן גרשום בן מנשה נגיד על האוצרות".
המדרש (שיר השירים רבה) אוצר שזה ששבואל הוא יונתן ונקרא שבואל כיוון ששב בתשובה. אך כיצד חזר בתשובה? עונה המדרש:
"כיוון שראה דוד שהממון חביב על יונתן עמד מינה אותו שר אוצר בממלכתו. שבואל – א"ר יוחנן: ששב לאל בכל לבו".
אף אחד לא שאל את יונתן למה הוא עובד ע"ז. כולם התלוננו עליו וביזו אותו. עד שהגיע דוד שהבין מה שורש הקלקול – חביבות הממון, אך הוא לא ראה את זה כדבר רע. לכן הוא הצליח להטות את שורש חביבות הממון לדבר טוב ולמנות את יונתן שר אוצר בממלכתו.
.