בתורת המשחקים, מתואר ניסוי של כלכלן בשם מרטין שוביק. הרעיון פשוט, הסיפור הבא מבוסס על הניסוי.
האנשים שהגיעו למתנ"ס השכונתי מילאו לאט לאט את האולם הקטן. כולם הגיעו בעקבות מודעה מסקרנת בעיתון "לניסוי חברתי דרושים אנשים ונשים בעלי הגיון בריא". לא היו פרטים לגבי הניסוי וגם לא צוין שיקבלו תשלום על עצם ההשתתפות, אך המודעה המסקרנת משכה אותם לאולם הקטן. לאחר מספר דקות מהשעה המצוינת במודעה, נסגרו דלתות האולם, ואדם נכבד למראה עלה לבמה. "שלום לכולם, תודה שהגעתם." פתח האיש והתבונן בקהל שגדש את החדר. "לא אכביר במילים כיוון שהזמן דוחק. כולכם התאספתם כאן כיוון שאתם ניחנים בסקרנות ובהגיון בריא. הבה נתחיל." האיש הוציא מכיסו שטר של 20 שקלים והראה אותו לקהל. "היום נקיים מכירה פומבית. האוביקט שנמכר הוא השטר שבידי, 20 שקלים. כללי המכירה הם פשוטים- הכלל הראשון: לא משנה איזה סכום תציעו בעבור השטר, תוכלו לזכות בו. אין מחיר התחלתי. הכלל השני הוא שמי שלא יזכה בשטר אבל הצעתו היא השניה להצעה הזוכה יצטרך לשלם את אותו הסכום שהציע. אתן דוגמה- יוסי הציע שקל, אם לא היתה הצעה מתחרה- יוסי יזכה בשטר. אם אילנה תציע שני שקלים- אילנה תזכה בשטר, ויוסי יצטרך לשלם שקל. אם יש מישהו בקהל שלא הבין את חוקי המכירה, נא להצביע עכשיו." האיש סקר במבטו את הקהל, איש לא הרים יד. "מעולה, אז בואו נתחיל. בידי שטר של 20 שקלים, מי נותן את ההצעה הראשונה?"
אנשים בקהל החליפו מבטים מחויכים. איש צעיר הרים את ידו וצעק "אני מציע 10 אגורות!" כאדם בעל הגיון בריא, חשב שמשתלם לו להרוויח 19 שקלים ו90 אגורות, או הכי הרבה להפסיד 10 אגורות לאיש שעל הבמה.
"אני מציע 20 אגורות!" צעק אדם אחר מהשורה האחרונה. "אני מציעה 30 אגורות!" צעקה אישה מבוגרת מהשורה הראשונה. לאט לאט עלו הסכומים והתקרבו ל20 שקלים. מאבק סמוי התפתח בין הבחור הצעיר לאישה המבוגרת, שהצעותיהם רדפו זו את זו. "אני מציע 18 שקלים!" צעק הבחור הראשון שהרים את ידו. הוא חשב, משתלם לי להרוויח גם שני שקלים, אם אזכה בשטר, ולא לשלם 17 אם אוותר עכשיו, והיא הגיבה ב"אני מציעה 19 שקלים!" מתוך מחשבה שמוטב לה להרוויח שקל אחד אם תזכה בשטר מאשר לשלם את הסכום הקודם שהציעה, אם הבחור הצעיר יזכה. "אני מציע 21 שקלים!" צעק הבחור הצעיר. ראשי הקהל עברו כפינג פונג בין השניים, הם היו המומים מהתפתחות הדברים. הבחור הצעיר חשב לעצמו- מוטב לי להפסיד שקל אחד מלהפסיד 18 שקלים. וכך המכירה נמשכה ונמשכה. כאשר ההצעות של השניים הגיעו ל200 שקלים, האיש שעל הבמה הרים את ידו. "הפסיקו!" הוא קרא. אני מזכיר לכם שמדובר בניסוי חברתי. גם אתה וגם את תזכו ב20 שקלים על עצם ההשתתפות, וכולכם תזכו בשיעור נפלא", אמר ופנה לקהל- "הניסוי הזה נערך עשרות פעמים, ותמיד הסתיים כאשר עורך הניסוי החליט להפסיקו. כאשר המחיר שהציעו המשתתפים היו גבוה פי כמה וכמה משווי השטר. הדרך היחידה לנצח במשחק הזה, היא לא להשתתף בו כלל. ברגע שאדם נכנס לניסוי, ככל שיגדיל את ההשקעה הוא יגדיל את הסיכוי להפסיד, וגם ההון שיפסיד ילך ויגדל. תחשבו טוב טוב למה אתם נכנסים, לפני שתפסידו את כל מה שיש לכם."
בחיים יש הרבה מלכודות שקל ליפול לתוכן, קשה לצאת מהן. בדרך כלל זו תהיה מלכודת מפתה מדי, לא הגיונית. כמו לשלם 10 אגורות על שטר של 20 שקלים. היו חשדניות כלפיי דברים קלים מדי. כשאנחנו נכנסות לתוך מלכודת כזו, שאנחנו כל כך מושקעות בה רגשית, היא סוגרת אותנו מכל הכיוונים. בגלל שאנחנו לא רוצות לצאת מופסדות, אנחנו ממשיכות וממשיכות, והמחיר של ההתנתקות הולך ועולה. זה כך לגבי כל דבר שיש בו התמכרות- כמו סמים, כרטיסי הגרלה ותרופות, זה כך לגבי מערכת יחסים אלימה, זה כך לגבי הזדמנויות עסקיות. החכמה לא להיכנס למשחק הזה בכלל, כי אי אפשר לנצח בו.
התורה נקנית בעבודה קשה. במסכת אבות פרק ו' משנה ו' נאמר:
גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן,
- בְּתַלְמוּד,
- בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן,
- בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם,
- בְּבִינַת הַלֵּב,
- בְּאֵימָה,
- בְּיִרְאָה,
- בַּעֲנָוָה,
- בְּשִׂמְחָה,
- בְּטָהֳרָה,
- בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים,
- בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים,
- בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים,
- בְּיִשּׁוּב,
- בְּמִקְרָא,
- בְּמִשְׁנָה,
- בְּמִעוּט סְחוֹרָה,
- בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ,
- בְּמִעוּט תַּעֲנוּג,
- בְּמִעוּט שֵׁנָה,
- בְּמִעוּט שִׂיחָה,
- בְּמִעוּט שְׂחוֹק,
- בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם,
- בְּלֵב טוֹב,
- בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים,
- בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין,
- הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ,
- וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,
- וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו,
- וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ,
- אָהוּב,
- אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם,
- אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,
- אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת,
- אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים,
- אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת,
- וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד,
- וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ,
- וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה,
- נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ,
- וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת,
- וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת,
- וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם,
- וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ,
- שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף,
- הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת,
- הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ,
- וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ,
- וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ,
התבוננו ברשימה הזו מדי יום, נסו לשנן את חלקה. אין קיצורי דרך. צריך לעבוד קשה כדי להיות מאושרים, ודברים טובים במיוחד יעלו לנו. אבל עדיף לשלם הרבה בפעם אחת על דבר גדול ונצחי כמו התורה שלנו, ולא לשלם כל החיים, ולקבל כלום.