בתקופת השלטון הקומוניסטי ברוסיה, עלו שלושה איכרים קשיי יום לרכבת, כמדי יום ביומו, על מנת למכור את התוצרת החקלאית שלהם בעיר הגדולה. תוך כדי נסיעה, התלוננו האיכרים על כך שעלות כרטיס נסיעה לרכבת מתקזזת עם הרווח שיוצא להם ממכירת הירקות, ובעצם הם נשארים בסוף כל יום כמעט בלי גרוש בכיסים. "הלוואי והיתה דרך לנסוע בלי לשלם דמי כרטיס" שחו לעצמם האיכרים, אך ידעו טוב מאוד שאם נציגי השלטון יתפסו נוסע ללא כרטיס, הוא יושלך למאסר. שלושה נוכלים שישבו בשורה לידם והקשיבו לשיחה הציעו להם הצעה מפתה- תנו לנו חצי שק תפוחי אדמה ונלמד אתכם שיטה לחסוך בהוצאת הכרטיסים. האיכרים הסכימו לעסקה.
בעודם מדברים, התקרב הכרטיסן לקרון בו ישבו. הנוכלים קמו ממקומותיהם כאיש אחד ונכנסו לתא השירותים שבקרון. מבקר הכרטיסים החל לעבור בין ספסלי הנוסעים ולבקש מכל אחד להציג את כרטיס הנסיעה שלו. כאשר דפק הכרטיסן על דלת תא השירותים, ענה לו אחד הנוכלים: "תפוס". "יש לך כרטיס?" שאל המבקר. הוציא הנוכל את כרטיסו מתחת לדלת הנעולה. כך המשיך הכרטיסן בדרכו מבלי להעלות על דעתו שיש בתוך התא שלושה אנשים שנוסעים בכרטיס אחד.
"נו? אהבתם את הרעיון?" שאל מנהיג קבוצת הנוכלים את האיכרים כאשר חזרו לשבת בספסל. האיכרים הביטו זה בזה, ואחד מהם ענה "זו שיטה נחמדה, אך ציפינו לראות כיצד אתם נוסעים בלי לשלם על כרטיס כלל. לא ניתן לכם את חלקנו בעסקה." גם הנוכלים החליפו מבטים. ראש הקבוצה ענה, בחיוך ממתיק סוד "אין בעיה, מחר נראה לכם כיצד לנסוע בלי לשלם כלל…".
למחרת עלו האיכרים על הרכבת, וכאשר התקרב הכרטיסן נכנסו לתא השירותים. כצפוי, תוך דקות נשמעה דפיקה על הדלת ולאחריה קול קורא: "כרטיס, בבקשה". הוציא אחד האיכרים את הכרטיס שקנו בקופות קודם עלייתם לרכבת. הנוכל שעמד מעברה השני של הדלת לקח את הכרטיס וחזר למקומו. "סלח לי, כרטיסן", פנה אל מבקר הכרטיסים, "יש שלושה נוכלים שמסתתרים בשירותים ללא כרטיס". מבקר הכרטיסים הזעיק שוטרים שפרצו את הדלת ועצרו את שלושת האיכרים המבוהלים, שאכן היו ללא כרטיס.
לכל דבר בחיים יש מחיר. אנחנו מנסות לפעמים לעקוף את הגזירה, לנסוע חינם. לחשוב שאפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, והמחיר תופח ותופח עד שיום אחד מתפוצץ לנו בפרצוף. בסוף נצטרך לשלם.
האם ה' נותן לנו מתנות חינם? הוא נתן לנו ידיים לבנות, רגליים לצעוד בהן בדרכים טובות, ומדוע שתי עיניים? לפי מאמר של האדמו"ר רש"ב- עין ימין כדי שנראה בה מעלות הזולת ועין שמאל כדי שנראה בה חסרונות עצמנו. הכל מאוד מסודר פה בעולם ולכל דבר יש מטרה, כלומר גם לה' יש ציפיות מאיתנו. אנחנו לא כאן סתם. החיים הם לא מתנת חינם, הם מתנה שאנחנו צריכים לדעת להעריך ולנצל לעשיה כדי שבבוא היום נזדכה עליה. כל יום שאדם חי, גם אם אין לו כלום אבל הוא ברך בפיו אשר יצר, הוא סחב לסבא את הקניות בידיו או שרגליו נשאו אותו למעשה מצווה- הוא הרוויח. זה לא היה סתם יום.
בואו, ננסה להימנע מקיצורי הדרך. אין לנו מה להתחבא באיזה תא ולחכות שהחיים יעברו. נצלו כל יום לעשיה… אין לדעת מתי נידרש להזדכות על המתנה שלנו. וחכמת הלב, מהי? לדעת שיום אחד הלב פועם, ויום אחד הוא מפסיק לפעום. לא אנחנו נחליט מתי יתחיל לפעום, זה פלא של בריאת אדם, אבל מהרגע שהוא מתחיל, הזמן שלנו לאחור מתחיל לרדת. בכל פעימה, נותרות לנו פחות פעימות. גם עכשיו. אחרי כל מילה שאתן קוראות נותרות פחות מילים להמשך הדרך. עד שזה נגמר.
זו חכמת הלב.