בשנת 1962 נערך באוניברסיטת ייל ניסוי פסיכולוגי מעניין. סטנלי מילגרם, חוקר ופסיכולוג אמריקאי (ויהודי), ניסה להבין כיצד ייתכן שכל כך הרבה אנשים שיתפו פעולה עם זוועות השואה, עם רצח סיסטמתי של אנשים. מילגרם האמין שהציות העיוור של בני העם הגרמני לחוקים אכזריים נובע מאלמנטים בולטים בתרבות הגרמנית, ציות לחוקים, לסדר, להיררכיה, למשמעת ולארגון וכו'. בהתייעצות עם פרופסורים אחרים ממחלקתו האמין שתוצאות הניסוי על בני עמו האמריקאים יהיו שונים לחלוטין מאלו של בני העם הגרמני. להערכתם רק 4 מ1000 משתתפים, שהם למעשה הסדיסטים שבשולי החברה, יפגעו בצורה הקשה ביותר בעמיתיהם לניסוי.
כל משתתפי הניסוי היו גברים בריאים בנפשם בגילי 20-50. הם נבחרו באקראי (לכאורה), באמצעות הגרלה, להיות המורים, ובחדר סמוך ישבו אלו שנבחרו (לכאורה) באקראי להיות התלמידים. ה"תלמידים" היו שחקנים שידעו והבינו את מטרת הניסוי, ושיתפו פעולה עם החוקרים. ההנחיות פשוטות, בכל פעם שהתלמיד עונה לא נכון על שאלה מסוימת שהמורה שואל אותו, המורה מרים מתג שמעביר מכת חשמל לתלמיד. כמובן שהשחקנים לא באמת חושמלו, בכל פעם שהמורה הרים את המתג הם הקרינו כאב שמתאים לעוצמה שנרשמה. בכל פעם עוצמת הזרם שמועבר היתה ב15 וולט גבוהה יותר מהפעם הקודמת בה התלמיד טעה. בהתחלה התלמיד לא מרגיש כאב, החשמול יהיה לא נעים (כדי להמחיש את ההרגשה, החוקרים נתנו מכת חשמל אמיתית בעוצמת 15 וולט למשתתפי הניסוי ה"מורים"), אך הרמה הגבוהה ביותר, 450 וולט, היא רמה שמסוגלת להרוג אדם. סמוך למורה היה חוקר לבוש חלוק, שתפקידו היה לעודד את המורה להמשיך בניסוי באמצעות אמרות כמו "אל תדאג, כל האחריות לשלומו של הנסיין עליי", " אתה לא יכול לעצור עכשיו, הניסוי חייב להימשך".
התוצאות של הניסוי הדהימו את החוקרים ואת מילגרם עצמו- אף לא אחד מהמשתתפים ה"מורים" בניסוי, לא עצר לפני שהגיע ל300 וולט- שלב שבו ה"תלמיד" בחדר הסמוך צורח מכאבים ומתפתל בכסאו, ו-65% ממשתתפי הניסוי המשיכו לחשמל את עמיתיהם עד לרמה הגבוהה ביותר- רמת מתח של 450 וולט, שמסוגלת להרוג בן אדם (ואף נכתב על המתג בגדול "סכנת חיים!"). כלומר, שני שליש ממשתתפי הניסוי היו מוכנים להרוג בן אדם, כי דמות סמכותית בחלוק לבן אמרה להם שזה בסדר.
אתן חושבות שאם הניסוי היה נערך היום התוצאות היו שונות? כך חשבו גם החוקרים, ולפני 5 שנים נערך בפולין ניסוי דומה, עם אותן התוצאות.
מסקנות החוקרים היו:
יותר קל לנו לפגוע באנשים שאנחנו רחוקים מהם פיזית ורגשית. פחות אנשים שיתפו פעולה כאשר היו עם הנבדק שחשמלו באותו החדר. רק 40% המשיכו לרמה הגבוהה בותר, לעומת 65% כאשר היו בחדרים שונים.
היוקרה והמוניטין של החוקר/מקום הסמכות- כאשר הניסוי נערך באוניברסיטת ייל, 65% ממשתתפי הניסוי המשיכו בניסוי, כאשר נערך במכון מחקר אנונימי רק 48% שיתפו פעולה עד הסוף.
ההדרגתיות- כאשר החוקרים אמרו לקבוצת נסיינים לחשמל את האדם שבחדר ב450 וולט, אף לא אחד מהם הסכים. רמת הציות עולה כאשר הפקודות עוברות באופן הדרגתי מגרימת נזק קל ולא משמעותי לפקודות שמעמידות את הקורבן במצב של סכנת חיים מיידית.
הקרבה הפיזית למקור סמכות (אדם עם חלוק לבן) שמעודד אותם לפעול כך גרמה לרוב הנסיינים להמשיך. כאשר הפקודות ניתנו להם מרחוק, טלפונית, רק 21% צייתו והמשיכו בניסוי.
היו עוד מסקנות מהניסוי המזעזע הזה, אבל למה זה חשוב לנו? כי בתוך כל אדם שוכן זאב. אגדת עם של שבט הצ'ירוקי מספרת על סב שהסביר לנכדו את דרכו של עולם. מראשית הבריאה ישנם שני זאבים- אחד מייצג את הטוב שבעולם, את הבניה והחיים, האהבה, ההכלה, הסבלנות, עשיית הטוב, והשני את ההרס, המוות, השנאה לאחר ועשיית הרע, ושניהם נמצאים במלחמה תמידית. וכשהנכד שאל "ואיזה זאב מנצח, סבא?" ענה לו הסב- "הזאב שאותו אתה מזין."
תארו לכן אדם מן הישוב. יש לו שם וחלוק לבן, הוא מייעץ לאנשים שמגיעים אליו מרחוק, אנשים שהוא לא מכיר, ובאופן הדרגתי, ממש כמו בניסוי של מילגרם, הוא נותן להם מכות חשמל. בהתחלה קטנות- לא נעים, אבל בסדר. הוא פוגע בהם כי הוא יכול. כל פגיעה כזו מזינה את הזאב הרע שבתוכו. זה מתחיל מאמירות, ואז נגיעה פה ושם, ולאט לאט האיש עם החלוק הלבן צובר כח. המוניטין שלו עולה, כי יותר אנשים מגיעים להתייעץ איתו, וכי גורמי סמכות מפנים אליו. לא בכולם הוא יפגע, עם הרוב הוא יהיה בסדר, אבל הזאב הרעב שבתוכו, הזאב הרע, כבר קיבל מנה או שתיים והתיאבון שלו עולה. והם ישתפו פעולה, אפשר להאשים אותם? חלוק לבן אמר להם, גורם סמכות הפנה אליו, הוא עומד לידם, יש לו מוניטין והוא אומר שהכל בסדר ואפשר להמשיך, ובכלל זה לא כזה נורא… בהתחלה.
פעם בכמה זמן נחשף כזה איש עם חלוק לבן. הזאב הרע בסוף בולע אותו מבפנים, לאחר שהשתלט עליו. אם גם אתן, גם אתם כאלה, שתדעו שאתן/אתם במדרון תלול. הסירו את החלוק הלבן לפני שהחשמול הקל יהפוך אט אט לנורה מהבהבת של סכנת חיים, וטפלו בעצמכם. הזינו את הזאב הטוב.
עולא אמר כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא: נעשית לו כהיתר (קידושין מ.)
במסכת קידושין נאמר שאדם שעבר עבירה יותר מפעם אחת, עבורו העבירה נעשתה כהיתר- כלומר הוא מקל לעצמו באותה עבירה. לפי הגמרא, אדם שעשה את אותה עבירה פעם אחת, לא דומה לאדם שעשה את אותה עבירה פעמיים, שכן אחרי פעמיים יהיה לו כבר קשה יותר להפסיק. תמיד אפשר לחזור בתשובה, אך כדאי לעשות זאת מיד אחרי הנפילה הראשונה. אם חלילה חטאתם, וזה יכול לקרות לכל אחד, היזהרו מאוד לחטוא שוב באותו עניין, כי משם אתם הופכים את העבירה להיתר ומאבדים שליטה.
ואם אתן/אתם קורבנות לזאב כזה, אדם שאיבד שליטה על היצרים שלו, אל תרגישו אשמה. רובנו היינו נוהגים כמוכם.