מסופר על אב אחד שהיו לו שני בנים. מדי יום ביומו לקח כל בן את הכד שלו, והלך למלא מים מן המעיין. הבן הבכור והחזק מילא את הכד בזריזות, החזיק אותו יציב וחזר בשביל לביתו. הבן הצעיר והחלש מילא את הכד ככל שיכל לסחוב. בדרך לביתו, המשקל של הכד המלא הכביד עליו ונשפכו ממנו מים. כאשר הגיע לביתו היה רק חצי הכד מלא.
יום אחד חזר האב מוקדם לביתו מן השדה וראה את בנו הצעיר יושב על מיטתו ובוכה. "מה קרה לך?!" נזעק האב. הבן ניגב את דמעותיו וענה בקול נרעד "אני לא יוצלח. אני לא רוצה יותר לקחת את הכד, לשווא אני עובד, עדיף שאצא לעזור לך בשדה ובכסף שארוויח תשכור עובד חזק כמו אחי שיסחוב את הכד במקומי." האב חייך. "לא, בני, לא לשווא אתה עובד. האם התבוננת בצדי הדרך? ראית אילו פרחים יפים מעטרים את השביל המוביל לביתנו? בכל קיץ אנחנו קוטפים את הפרחים ומוכרים את הזרים בשוק. הפרחים האלה פורחים בגללך. כאשר ראיתי שאתה חוזר עם חצי הכד מלא מים, שתלתי את הזרעים לצד הדרך, וחיכיתי שיצמחו. רק בזכות העבודה הקשה שלך הפרחים האלו פורחים. הבן הקשיב להסבר של אביו בפה פעור, וכאשר סיים אביו לדבר, חייך גם הבן.
אין אדם שהוא לא יוצלח. ה' נתן לנו הרבה כלים להצליח, ונכון- יש לנו חסרונות. אבל התורה מלמדת אותנו שכל חיסרון אפשר להפוך ליתרון. לדוגמה, האחים של יוסף זרקו אותו לבור. הוא היה בתחתית, נמכר לעבד, נשלח לכלא. בכל נקודה בחיים שהיה בה ונתקל בקושי, הוא לא הרים ידיים בגלל החיסרון שלו. הוא השתמש בו. גם מתוך הכלא אמר לשר המשקים- אבל תזכור אותי. החיסרון שלו לכאורה היה שהוא חולם חלומות- כך הגיע לבור ומשם התגלגל למקום הכי טמא בעולם, וגם היתרון שלו היה שהוא חולם חלומות- כך ניצל מהכלא והגיע למלכות.
מסופר על איכר שהיה לו חמור אחד שחלה במחלה ונחלש. האיכר רצה להיפטר ממנו. מה עשה? חפר לו בור באדמה, ובעט בחמור אל תוך הבור. החמור התרומם על רגליו והבין שהולכים לקבור אותו חי. האיכר בינתיים הרים את האת, והחל לשפוך חזרה את ערימות החול אל תוך הבור. לאט לאט, ערימה אחר ערימה, החל לאטום את הבור. לפתע שמע נעירה. הרים האיכר את מבטו וחוורו פניו. החמור טיפס על ערימות החול והבוץ שנזרקו עליו וכמעט שעמד להשתחרר החוצה…
אני מאחלת לנו שנדע להשתמש בחסרונות שלנו כדי להשתחרר מהבורות שנפלנו אליהם… כל אחת יודעת מה החסרונות שלה, ולו רק נעשה עם עצמנו חשבון נפש מדי פעם, נתקן את דרכנו ונפעל בחכמה, נגיע למלכות.