אב ובנו הלכו יחד לקרקס. הילד היה מרותק להופעה- ללוליינים ולהולכי הקביים, ללהטוטי האש, לליצנים, אך יותר מכל היה מהופנט מהופעתו של הפיל. הפיל פסע בעקבות מנהל הקרקס, עמד על רגליו האחוריות, צייר ציור בעזרת החדק, הריע בקול כאשר פקדו עליו ועשה עוד אי אלו להטוטים מרשימים. לאחר שסיים את חלקו במופע, קשר אותו מנהל הקרקס ליתד קטנה בכניסה לאוהל האמנים. הילד השתומם. בסיום המופע שאל אותו אביו "נו, בן, נהנית?", "כן," ענה הילד, "אבל אני לא מבין דבר אחד. איך פיל כזה גדול קשור ליתד קטנה כל כך? למה הוא לא בורח? לו רק היה מנסה, היתד היתה נתלשת בשניות מהקרקע ונגררת אחריו והוא היה חופשי…" האבא ליטף את ראש בנו ואמר, "שאלה חכמה, בן. בוא נשאל את מנהל הקרקס." השניים חיכו שהקהל יתפזר וניגשו למנהל הקרקס. המנהל חייך כששמע את השאלה הנבונה, וענה כך: "הפיל הזה הגיע אליי מספר ימים לאחר שנולד. הוא היה פילון חלש וקטן. קשרנו אותו ליתד, והיא זו שהחזיקה אותו במקומו. כאשר ניסה לברוח, נענש בחומרה- נמנע ממנו מאכל שאהב, או שהגבלנו את שעות המשחק שלו בחצר. בכל פעם שניסה לברוח ומתח את החבל שקשר אותו ליתד, היתד מנעה ממנו לברוח, והוא נענש על ניסיון הבריחה. עם הזמן הפילון הקטן גדל והתחזק, אבל כבר פחד לברוח. הוא היה בטוח שהיתד תמנע ממנו, ושייענש על ניסיון הבריחה. לכן הפסיק לנסות".
גם אנחנו, כשאנחנו מתבגרות, אנחנו מפסיקות לנסות כי בעברנו היתה איזו יתד שהחזיקה אותנו, איזה קול קטן שלחש לנו באוזן שלא נצליח, ובאמת לא הצלחנו, ולמדנו להאמין לו. אמנם אנחנו גדלנו, התנאים השתנו, יכול להיות שנצליח, אבל כבר יש שגרה וכבר התרגלנו, וזה לא באמת כזה נורא, נכון? כאן הייאוש תופס אותנו. תופס חזק. התייאשנו שאי פעם נצליח, ולכן הפסקנו לנסות.
היאוש הוא אחת הדרכים של היצר הרע. יצר הרע שלנו יש לו חלק גדול בבניית העולם- במדרש בראשית רבה נכתב על הפסוק "וירא ה' את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד"-
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר:
הנה טוב מאד, זה יצר טוב.
והנה טוב מאד, זה יצר רע.
וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא?!
אלא שאלולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן.
וכן שלמה אומר: (קהלת ד): כי היא קנאת איש מרעהו:
בזכות יצר הרע, בזכות הקנאה, התאווה, ועוד דברים שמוציאים את האדם מן העולם- בזכותם יש עולם. אז כיצד נדע מתי יצר הרע שלנו הוא טוב וחשוב ומתי הוא מסוכן לנו ולאחרים? מתי הוא יצר של בניה ומתי של הרס? התורה מלמדת אותנו. בספר תומר דבורה נכתב: "אמנם לצורך אשתו יעורר יצרו בנחת לצד הגבורות המתוקות כגון להלבישה, לתקן לה בית…" ככה בונים עולם. כשזו אשתו, לא אחרת. כשזו אחרת העולם נהרס. גם הייאוש מוביל להרס ולא לבניה. כשאנחנו מרימות ידיים מלנסות להיות טובות יותר- זו דרכו של היצר. בפרט כשמדובר על חיזוק באמונה- ניסינו בעבר ללכת עם כיסוי ראש וזה היה ניסיון קשה, אז ויתרנו. ניסינו להפריד במטבח בבית בין בשר וחלב. ניסינו ללבוש בגדים יותר צנועים.. אבל מה זה משנה, גם ככה ה' אוהב אותי, נכון? אז נכון, ה' אוהב אותך בכל מצב, אבל שתדעי שהויתור הזה, זו דרכו של היצר להחזיק אותך קרובה אליו. אל תפסיקי לנסות.