אנשי הכפר לא ידעו את נפשם מרוב צער, חודש טבת כבר הגיע ועדיין לא ירדו גשמים. החליט רב העיירה לכנס את כלל הציבור לעצרת תפילה ותענית כדי להעתיר לריבונו של עולם שיקבל תחינתם ברצון. הגיעה העת ואכן כל אנשי העיירה למגדול ועד קטן העתירו בבכי ובתחנונים וקולם היה נשמע עד למרחוק עד שמראה מוזר נגלה לעיניהם: מרחוק הגיח לכיוונם ילד קטן כשבידו הקטנה אוחז במטריה. מיד סובבו כולם את עיניהם ועל פניהם נראתה תמיהה גדולה: מדוע חשבת להביא מטריה כשאף ענן לא נראה באופק? ענה להם הילד הקטן בפשטות ובתמימות: הלא התכנסנו כאן כדי להתפלל על הגשם ובוודאי שרבונו של עולם ישמע תפילתנו ויוריד לנו גשמי ברכה. אז כדי שלא יטפטף עלי גשם בזמן התפילה הבאתי איתי מטריה.

מהי אמונה? – שגם כשאתה רואה שדברים אינם זזים דע לך שהקב"ה מסובב הכל באופן הטוב ביותר שיכול להיות.

וכך אמרו חז"ל בפרקי אבות (פרק ה): "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם" ואחד מהניסיונות מובא בתחילת פרשת לך לך:

"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכה ואגדלה שמך והיה ברכה".

נשאלת השאלה: מה הניסיון הגדול שהתנסה אברהם בהליכה זו, הרי גם אם לנו היה אומר הקב"ה לך לך… ואעשך לגוי גדול…" היינו הולכים בעצימת עיניים? וכי היה עולה על דעתנו שאברהם המאמין הגדול יסרב לציווי מפורש מה'?

אלא שהניסיון בו התנסה אברהם אינו ניסיון מיידי, אלא ניסיון עתידי – עוד שנה עוברת ועוד שנה עוברת וכלום לא זז!

אין ילד!

אין הערכה מצד האנשים!

אין אוכל!

יש מריבות עם לוט ואבימלך!

ומחכים לו עוד הרבה ניסיונות…

וכאן יגיע הניסיון האמתי – האם אברהם יאמין במה שה' הבטיח לו "ואעשך לגוי גדול" גם כשנראה שמתחת לפני השטח כלום לא זז, או שמא יעלה ספק בלבו האם באמת דברים אלו יתגשמו?

למה הדבר דומה?

משל לאיש צעיר ונמרץ שרצה להיות אדם גדול חשוב ונערץ. הלך ושאל את הזקן בקצה היער: מה עלי לעשות למימוש משאלה זו? ענה לו הזקן: לך לקצה היער ודחוף את ההר הגדול במשך שנה. הלך האיש הצעיר והנמרץ ועשה כמצוות הזקן. כעבור שנה ראה שההר כלל לא זז. חזר אל אותו הזקן כשכעס על פניו ואמר: הלא אמרת לי לדחוף את ההר, דחפתי במשך שנה וכלום לא זז! ענה לו הזקן: ביקשתי ממך רק לדחוף את ההר ולא להזיז אותו.

אברהם דחף את כל האנושות קדימה שבפועל לא ראה שום דבר זז!

אברהם לא זכה לראות נכדים (יצחק הביא את יעקב ועשו בן 60 וא"א הביאו בגיל 100 וחי 147 שנים).

אברהם לא זכה לראות את עם ישראל (עם ישראל קם רק במצרים – "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו") ורק הבטחות שמע מפי ה': "ידע תדע כי גר יהיה זרעך… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ולמרות זאת העיד עליו הכתוב: "והאמין בה'".

וכמו בימים ההם כן בזמן הזה.

משיח משול לצמח וכפי שאנו אומרים בתפילה (המיוסדת על דברי הנביא): "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" וכך אנו מעידים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח… ואע"פ שהתמהמה…".

הצמח אינו נראה מיד מבצבץ מהאדמה, כך גאולת ישראל אינה נראית מיד אלא קמעה קמעה.

וזו בדיוק משמעות האמונה – ההבנה שהקב"ה לא עובד אצלי ואינו אמור להגשים את רצונותיי. בדיוק הפוך: משמעות האמונה היא שגם אם הקב"ה לא מגשים את רצונותיי אני יודע שהכל לטובה וכפי שפירש רש"י: "לך לך – לטובתך ולהנאתך" – אני מאמין שכל מה שה' עושה הוא לטובתי, גם אם זה מצריך ממני להתנתק מאיזור הנוחות שלי וגם אם זה מצריך ממני סבלנות רבה.