חייו של יעקב אבינו:
שבע עשרה שנותיו האחרונות של יעקב אבינו היו בטובה מעין העולם הבא עד שהשכיחו ממנו כל שנות הרעה (תנא דבי אליהו רבה ה'). השבטים הקדושים היו כשתילי זיתים סביב לשולחנו, ולא נפטר יעקב אבינו מן העולם עד שראה שישים ריבוא מבני בניו (בראשית רבה עט,א).
כשלוקחים בחשבון שאת החיים הוא התחיל ביחד עם עשו הרשע שרצה לחסל אותו, בהחלט יש לו על מה להודות!
וכשהיה עליו לנקוב בדבר אחד, בהודאה אחת, פתח ואמר: ״הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, שתרגומו: הזן אותי מהוולדי ועד היום הזה!
כותב בעל ה"כלי יקר" שאין מי שיעלה בדעתו להודות מעל לכל שבכל יום מימי חייו היה לו… לחם לאכול!
כשנתבונן נראה שלא נצטווינו להודות מהתורה אלא רק על אכילת לחם לשובע. על כל השאר המאכלים כגון: פירות נפלאים ומעדנים משובבי נפש – פחותה חובת ההודאה והיא מדרבנן בלבד.
מדוע זה כך?
אנחנו רגילים להתפעל מהמעדנים שבארוחה, מהבשרים ומהתוספות, מהקינוחים והגלידות. אבל החכם עיניו בראשו, להודות בראש ובראשונה על הבסיס, על העיקר, שנראה לנו כמובן מאליו עד שאנו כמעט ומתעלמים ממנו!
יעקב אבינו העתיר וביקש: ״אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ״ (בראשית כח,כ). אבל אט אט, חושבים אנו שהלחם לאכול מובטח, ומקבלים אנו את החיים והבריאות כמובנים מאליהם.
מבט זה ביקשו חז״ל להקנותנו בכל יום ויום. בברכות השחר מבקשים אנו טובה רבה, עד לבקשת ״ותגמלנו חסדים טובים״, הכוללת הכל. אבל לפני כן תיקנו לנו שנאמר תודה וברכה על הנעת האיברים וזקיפות הקומה, על ההליכה ועל הראייה, על הביגוד וההנעלה!