שעמום והתחדשות:
פעם שאלו בחור עיוור:
א. מה אתה מתכוון כשאתה מברך בבוקר ברכת "פוקח עיוורים"?
ב. האם לא מעניין אותך לדעת כיצד אשתך נראית?
והוא ענה: אמרתי לאשתי פעם: ראי כמה בעלים יש לחברות שלך שיש להם עיניים לראות אבל הם לא באמת רואים!
וזו בדיוק התשובה לשאלותיך: אני מבקש מה' שבאמת ייתן לי עיניים לראות לא רק בצורה חומרית אלא בצורה השכלתית ומתוך כך האהבה שלי לאשתי רק הולכת וגדלה מיום ליום.
כבני אדם אנחנו משתעממים די בקלות ובדורנו, בו מצוי שפע כלכלי הדבר בא לידי ביטוי בצורה חדה יותר – אנחנו משנים עבודה, דירה, רהיטים, ביגוד וכו'.
ומעניין שדווקא את הדבר המשמעותי ביותר בחיינו אנו לא משנים – את בן הזוג שלנו ומה הפלא שיש 42 אחוז גירושין בישראל!!! (וזה רק מי שמקבל גט בלי להחשיב את אלו שחיים כפרודים ללא גט).
אם כך, כיצד נוכל לגרום לחיי הזוגיות שלנו לא להישחק?
ביחסים שבין בני זוג יש שני חלקים:
א. אהבה – מטשטשת זהויות, משום שכשאני מאוהב אני כופה את עמדותיי, שנראות טובות בעיניי, על הצד השני, כי אני באמת רוצה שיהיה לבן זוגי טוב.
ב. כיבוד – מגלה זהויות, משום שכשאני מכבד אני לא כופה את עמדותיי על הצד השני.
בנידה יש שבועיים של אהבה ושבועיים של כבוד וזה יסוד השלמות בין בני זוג – מחד לאהוב ומאידך לכבד.
אדם וחווה נבראו בתחילה כגוף אחד משני הצדדים ולאחר מכן ה' חותך את אותו הגוף ומעמיד את חווה ממול אדם. הדבר תמוה, שהרי אם ה' רצה לברוא שני גופים מדוע מתחילה בראנו כגוף אחד?
כפי שאמרנו, בתחילה יש אהבה – טשטוש זהויות כשבני הזוג מרגישים כגוף אחד בלתי ניתן להפרדות, אך כדי למנוע את הסכנה של השתלטות אחד על השני מגיע לאחר מכן שלב הכבוד – לכל אחד יש זהות משלו, חיים משלו וצריך לכבד אותו בלי כפיה של רצונותיי ומחשבותיי עליו.
וכך כתב אהוד בנאי באחד משיריו:
אש – אהוד בנאי – מילים ולחן: אהוד בנאי
בוא ידידי שב ליד מדורתי ואשאלך שאלה
האם גורלי תמיד יהיה שחור כמו לילה?
איך הלכתי שוב אחרי דמיון שווא מעורפל
איך פיתה אותי השד המנוול.
את האישה שלי אמר לי לעזוב
יותר טובות ממנה, כך אמר, תמצא ברחוב
משך אותי ללכת למקומות לא טובים
עשיתי לעצמי בושות, רקדתי עם כלבים.
יום אחד התעוררתי בביב שופכין
ולבי כבד עלי כאבן שאין לה הופכין
ועכשיו אני רוצה לחזור הביתה אל האישה
תגיד לי איך אני יוצא, איך אני יוצא מהבושה?
אל דאגה חבר יקר שלי אל תתייאש
בוא ואתן לך גפרור שבלבך ידליק את האש
דע לך זהב טהור זורח בביתך
ואין בכל העיר טובה כאשתך
אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת
כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת
אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת
כמו הלבנה המתחדשת.