היחס ליופי ביהדות:
שאלו את הפילוסוף וולטר: מהו יופי?
אמר להם: בשביל האריה – לביאה, בשביל הכבש – כבשה, בשביל הפר – פרה וכו'.
אם כך נשאל את עצמנו: מה היחס ליופי ביהדות?
חז"ל אומרים שאברהם אבינו לא ידע איך נראה יופיה של שרה עד שפרעה חשק בשרה ואברהם הבין שיש לו אשה יפה, כפי שאמר הכתוב: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" – משמע שעד אז אברהם לא ידע ששרה אשה יפה.
מכאן משמע לכאורה, שהיחס ליופי ביהדות אינו חיובי כלל וכך משמע מהפסוק: "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" – מספיק יראת שמים בלבד ולא מעניין אותנו מהחיצוניות.
אך כשמביטים לעומק רואים ממקורות אחרים שהיחס ליופי הוא חיובי מאוד. נביא מספר דוגמאות:
א. רבי יוחנן היה אדם מדהים ביופיו וכשהיה עומד מחוץ לשערי הטבילה היה מברך את הנשים שיהיו להם בנים יפים כמותו.
ב. אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה שמא תתגנה בעיניו.
ג. בגדים נאים, כלים נאים ואשה נאה מרחיבים דעתו של אדם.
ד. ירושלים ובית המקדש נקראים "נויו של עולם".
ה. מצווה לעשות בגדי כהונה "לכבוד ולתפארת".
אם כך נשאלת השאלה מה היחס הראוי ליופי ביהדות, האם חיובי או שלילי?
אומר הגאון מוילנא יסוד חשוב! בחיים ישנם שני סוגי יופי:
א. חומרי – המשמש רק למטרה אחת – להחצין את הגוף ולהשתמש בכוחות החיים לרעה.
ב. רוחני – המשמש לעבוד את הקב"ה.
וכך הסביר הגר"א את הפסוק:
שקר החן והבל היופי – כשהם משמשים לרעה ולהגברת התאוות החומריות אז באמת היופי הוא שקרי ורע, אך יראת ה' – כשהיופי משמש ליראת ה' – היא תתהלל ביופי שלה.
עכשיו יובן שאברהם מעולם לא הסתכל על גופה של שרה כאובייקט מיני חס ושלום, עד שהגיע פרעה הרשע ועשה כן ומאז אברהם הבין שבאמת אשתו יפה גם מבחינה אוביקטיבית לכלל העולם.
וכך אמר דוד המלך בתהילים: "בנותנו כזויות מחוטבות" – הבנות שלנו יפות ומחוטבות מאוד, מתי? "תבנית היכל" – שהיופי שלהם משמש לקדושה ולעבודת ה' כפי שהיה בית המקדש, במהרה בימינו ייבנה.