אומרת התורה (במדבר יב, טו): "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם".
מרים מצורעת מחוץ למחנה, והעם ממתין לה שבעה ימים, עד שתטהר ותשוב למחנה. במה זכתה לכך?
מגלים חז״ל (סוטה ט:): ״מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר ״ותתצב אחותו מרחוק״ – לפיכן נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר״.
מרים, ילדה קטנה, בת שש, ממתינה רבע שעה, להשגיח על אחיה הקטן ומה היא מקבלת בתמורה? שכעבור עשרות שנים ימתינו לה שבעה ימים שלמים – שש מאות אלף רגלי, על נשיהם וטפם, ובתוכם משה רבינו, והמשכן, וארון הברית…
הרבה מעשים שנראים לנו כאן קטנים עושים רעש גדול בשמים!
יש אנשים שצריכים לעמול שנים רבות בכדי לקיים מצוות ולזכות לעולם הבא ולעומתם יש אנשים שבמעשה אחד קטן שעשו קנו להם חיי נצח בעולם הבא.
ועל כך אומרת הגמרא: "בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת"[1].
אך נשאלת השאלה: מדוע רבי בכה ולא שמח, הרי אותם האנשים היו יכולים להיכרת לנצח ח"ו ובזכות מעשה אחד טוב זכו לעולם הבא?
מתרץ המהרש"א שרבי בכה, שהרי אם במעשה אחד טוב אנשים אלו זכו לעולם הבא, קל וחומר כמה שכר היו יכולים לקבל אם היו מקיימים מצוות במשך כל ימי חייהם.
מכאן נלמד מה כוחה של שעה ושל מעשה אחד טוב שיכול להפוך עולמות. וכדברי המשנה:
"יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב" (אבות ד, יז).
ולכן בעלי המוסר הקפידו שיהיה להם בכל יום סדר לימוד בספר מסוים ל5 דקות בלבד – כיוון שבסיום השנה הם סיימו כמה ספרים רק בזכות הלימוד של 5 הדקות הללו בכל יום ובכך ייכנס מוסר ללבבם להבין מה ערכה של כל דקה בחיינו.
וכך היה אומר מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א, על התפילה בתשעה באב: "ובאש אתה עתיד לבנותה" – וכי בונים בניין על ידי אש?
ותירץ שלאש יש תכונה מיוחדת והיא, שבהבערה של מקום אחד אפשר להבעיר חלקים שלמים כי האש מתפשטת. כך מעשה אחד קטן שלנו יכול להפוך עולמות ולגרום להתפשטות האור בעולם.
[1] עיין מסכת ע"ז דף י: – במעשה של קטיעה בר שלום. שם יז: – במעשה של אלעזר בן דורדיא. שם יח. – במעשה של קלצטונירי.