"אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך" (ברכות ס"ד.).
הרב קוק בספרו עולת ראיה שואל:
כיצד ניתן להרבות שלום בעולם, כשתלמידי חכמים חולקים באופן תמידי אחד על השני?
מסביר הרב זצ"ל, שריבוי השלום מושג דווקא על ידי מגוון דעות שלכולן מטרה משותפת – אך רק כשהמחלוקת היא לשם שמים.
עלינו תמיד לזכור שכמו שהבניין נבנה מחלקים שונים ומשיטות שונות, כל עוד זה לשם שמים – אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אך כשאין לאדם גורם מאחד, וכל אדם בוחר לו אידיאולוגיה שנראית לו כאמת היחידה, הדבר יוצר את מצב של קטטות ומריבות. ולכן "אל תקרי בניך אלא בוניך" – ריבוי המחלוקות בין תלמידי החכמים דומה לבניין – כל אחד בפני עצמו, עם דעתו השונה יוצר אחדות נפלאה עם שאר הדעות שכנגדו.
זו הסיבה שאמרו חז"ל, בשונה מהחוק המקובל בעולם, שאם כל אנשי הסנהדרין חייבו את הנאשם במיתה – אזי האדם פטור ממיתה (מסכת סנהדרין דף יז, עמוד א), כי אם ישנה אחידות כל כך ברורה בין הדיינים סימן שהאמת לא התבררה דיה.
עכשיו נבין גם מה היתה טענתו של קורח: "כי כל העדה כולם קדושים" – קורח טען, שהשלום והאחדות יבואו מתוך שוויון בין כולם, ולא מתוך הכרת השונות שבכל דבר אך הוא טעה כיוון שרק השוֹנוּת, העובדה שמה שיש בזה אין בזה – היא המאפשרת לאחד בין האנשים על ידי שכל אחד משלים את זולתו.