"אשר אנוכי מצוך היום – כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן סא).
מכירים את הפרסומות שמציגים לנו מידי פעם כדי לשכנע אותנו לקנות מוצרים? כגון: "בקרוב, אותו הקטשופ האהוב באריזה חדשה…".
אם נתבונן נראה דבר מאוד מוזר – חברת מזון מוכנה להשקיע אלפי שקלים בעיצוב ותכנון על מנת לתת ללקוח תחושה של חדש גם אם שום דבר לא באמת משתנה. אז למה באמת הם עושים את זה?
דורנו בורך בשפע החומרי הגדול ביותר אי פעם וזו הסיבה שאנו משתעממים די בקלות. כדי להתרענן אנחנו משנים עבודה, דירה, רהיטים, ביגוד ואת כל המעטפת החיצונית של חיינו, כדי שלרגע חס וחלילה לא יהיה לנו משעמם ונרגיש את השגרה השוחקת אותנו.
לאור זאת, קשה לנו להבין את דברי חז"ל הדורשים מאתנו לקיים את המצוות כאילו הם חדשים בשבילנו, שהרי אנו מקיימים אותם מידי יום! כיצד נוכל לקרוא את קריאת שמע פעמיים ביום ולהרגיש כאילו אני קורא אותה בפעם הראשונה בחיי?
באחת ההרצאות שהרצה בחור עיוור מלידה, קם אחד מהקהל ושאלו שתי שאלות:
א. מה אתה מתכוון כשאתה מברך בבוקר "פוקח עיוורים", הרי אינך רואה?
ב. כיצד אתה מתמודד עם העובדה שאינך יודע איך אשתך נראית?
ענה הבחור העיוור: ישנם אנשים שעסוקים כל היום לחפש ריגושים ולייצר שינויים במעטפת החיצונית שסביבם אך כל אלו לא יעזרו לעולם אם הם לא ייצרו שינוי בתוכם. כשהאדם מתקדם בתוככי נשמתו ממילא העולם משתנה ביחד איתו. כשאני קם בבוקר אני מבקש מה' שייתן לי עיניים טובות לראות את היופי בכל דבר שבו אני עוסק וממילא גם באשתי. אם כך, מי צריך עיניים לראות…
וזה בדיוק מה שחז"ל באים ללמדנו – אם אנחנו נתקדם כל יום במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו ממילא העולם שסביבנו ישתנה לטובה וכל יום ויום נזכה לחוש את תחושת הרעננות וההתחדשות בעבודת ה' – "כל יום ויום יהיו בעיננו כחדשים".