מחבר: הרב גבריאל אלישע

הסכנות שבהרגל:

מספרים על סתת אחד שלא היה מרוצה מחייו. כשעבר פעם מול ביתו של סוחר עשיר, וראה את ביתו המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר". לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, בעל בית ענק עם עושר וכבוד.

יום אחד ראה את השר עובר בכרכרתו הזהובה, מלווה במשרתים ובחיילים המכים בתופים לכבודו. קנא בו וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, הוא הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו. אך היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, והתחיל להיות לו לא נוח להסתובב בבגדי המלכות ברחבי העיר.

הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש הזו, הלוואי ויכולתי להיות השמש".

בן רגע הפך השר לשמש והפיץ את אורו מן הרקיע. אך לפתע הגיח ענן שחור והסתיר אותו. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. ושוב הוא חשב לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".

הפך האיש לענן והחל מטייל בשמיים מעל להרים ושדות. אך לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.

הפך האיש לרוח והחל עושה שמות בטבע – עקר עצים, העיף חולות נודדים. אך כשהגיע לאבן ענקית, ראה כי הוא אינו מצליח להזיז אותה. כמה שהוא לא התאמץ – האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".

הפך האיש לאבן העצומה, והרגיש החזק ביותר בעולם.

אך לפתע, באורח פלא, הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?" 

הוא הביט למטה וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש.

אומרת התורה: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".

רש"י מזדעק ושואל מדוע היתה התורה צריכה לומר שוב שיעקב יצא מארצו הרי כבר כתבה זאת בסוף הפרשה הקודמת?

ועונה: "מלמד שכשיוצא הצדיק פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה".

לפעמים בחיינו איננו שמים לב לכל הטוב שהתרגלנו אליו אך אנו שמים לב היטב לכך כשהטוב חסר לנו.

משל למה הדבר דומה? טיל שעף לשמים, בתחילה הוא מאיר אך העוצמה שלו איננה חזקה מספיק אך ככל שהוא מתרחק הוא מקבל עוצמה ואורו הולך ומתחזק.

כך אנו בני אדם, לא תמיד רואים את היתרונות שיש בבני זוגנו, ילדינו והורינו אך אנו שמים לב לכך מאוד בשעה שהם נפטרים וחסרים לנו.

ולמה? כי התרגלנו. ההרגל מעוור את עיניו של האדם מלהכיר בזכות העצומה שהוא זכה לה.

גם אנשי ארץ ישראל שמו לב שיעקב חסר, אך מתי? רק לאחר שיצא מהארץ ועד אז לא שמו לב לכך בכלל.

מעתה נבין כמה צריכים אנו להודות לה' על כל הטובה שמרעיף עלינו מידי יום – "מודים אנחנו לך… הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדיך".

הדבר החשוב ביותר בחינוך הילדים:

סיפר הפרופסור דניאל אמן, מומחה לילדים בעלי בעיות קשב וריכוז:

אני אוסף בובות פינגווין, יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלוש ממטופל שלי.

לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים אמר: "תגיד לי ד"ר אמאן, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?"

כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא:

פעם כאשר גרתי בהוואי החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים" שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים.

הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת ואני חשבתי לעצמי – כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ. אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו. המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים, בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!"

אז נדלקה הנורה בראשי בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי לא התייחסתי לכך אבל בכל פעם שלא ביצע הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה! מאז אני אוסף פינגווינים זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם.

"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב".

נחשפים אנו לעובדה מפתיעה מאוד בתורה, על היחסים שבין עשו ליצחק אביו ועומדים אנו תמהים, ניחא שרבקה אוהבת את יעקב מפני ישרותו וצדקותו, אך מדוע יצחק אהב את עשו שהיה רשע?

ועוד, כיצד אהב את עשו משום האוכל שנתן לו, וכי ליצחק היה חסר אוכל?

אחד מהדברים שעשו הצטיין בהם היה כיבוד אב ואם, עד כדי כך שחז"ל אומרים שבזכות כך זוכה עשו להיות שליט בעולם. כאשר יצחק רואה שבנו, על אף כל חסרונותיו, מצטיין בדבר אחד בלבד, הוא מנסה להעצים את הנקודה הטובה שבבנו. על כן יצחק מבקש מעשו שיצוד לו ציד כדי שזכות זו לפחות תעמוד לו ולזרעו.

על פי זה נבין שיצחק אוהב את עשו "כי ציד בפיו" – כלומר, בגלל מידת כיבוד אב ואם שהייתה לעשו שתמיד היה דואג להאכיל את אביו.

עכשיו יובנו דברים המדרש: כשראה חושים בן דן את עשו נתן לו מכה והרגו וראשו של עשו עף עד למערת המכפלה ומאז קבורים שם ארבע זוגות וראשו של עשו.

וצריך להבין את פשר המדרש.

אכן עשו לא היה צדיק ויצחק ידע זאת היטב אך בכל זאת, נקודה טובה אחת הייתה לו ונקודה זו לעולם אינה הולכת לאיבוד ותמיד שמורה לטובה וזה בדיוק מה שרצו חכמים לבאר שראשו של עשו קבור במערת המכפלה, יש בו חלק שלעולם לא הולך לאיבוד.

אחת הנקודות החשובות להצלחה בחינוך היא העצמת הנקודות הטובות שבנו, בבנינו ובתלמידינו. כל ילד, ללא יוצא מן הכלל, יש בו נקודת טוב שאין בילד אחר. אם נזכה ונעצים את נקודת הטוב שלו, נפרגן לו על כך, נעודד אותו ונקדם אותו באותה נקודת הטוב שבו בוודאי נזכה לראות ממנו הרבה נחת ונזכה לראותו פורח ומשגשג בתחום בו הוא טוב ולהגשים את כישוריו.

 

חשיבותה של האשה.

פרשת חיי שרה עוסקת בשני נושאים מרכזיים:

• מיתת שרה וקבורתה.
• נישואי יצחק לרבקה.

אם נתבונן, את קבורתה של שרה עושה אברהם באופן מלא בעצמו. לעומת זאת, את נישואי יצחק לרבקה משאיר אברהם לעבדו ולאחר מכן אברהם אבינו נעלם ולא מסופר עליו יותר כלום.

מדוע? מה הקשר בין הדברים?

פעילותם של האבות נעשו יחד ומכולן של האימהות – "חכמת נשים בנתה ביתה".

מניין אנו יודעים זאת? כיוון שלא מסופר כלום על אברהם לאחר מיתת שרה. אברהם בלי שרה אינו יכול לפעול מאומה בעולם הזה. לכן, כשמופיע על במת ההיסטוריה האב השני – יצחק, צריך גם אם שנייה – רבקה, לכן מיד לאחר מיתת שרה מבין אברהם שהוא סיים את דרכו ודואג למצוא אשה לבנו.

ואת נשאל: מדוע אברהם טורח לקחת לבנו אשה מחרן וכי אין נשים טובות בארץ ישראל? זאת ועוד, הרי אברהם ידע שאנשי חרן מקולקלים, כפי שנראה בהמשך ממעשיו של לבן, אם כן מדוע לא חש אברהם לחפש אשה מארץ ישראל?

מצאנו שלש תשובות בדברי רבותינו לשאלה זו:

• מדרש הגדול: “אמר אברהם: הואיל ואני מגייר אגייר ממשפחתי ומבית אבי שהם קודמים לכל". לפי דברים אלו, היה אפשר לשאת אשה גם מבנות ארץ ישראל, אלא שעניי עירך קודמים ולכן רצה אברהם לגייר אנשים ממשפחתו הנמצאים בחרן.
• רש"ר הירש: אם יצחק היה לוקח אשה מבנות ארץ ישראל היתה קיימת סכנה שיצחק וזרעו יושפעו בצורה שלילית כיוון שאז יהיה קרוב למשפחתה של אשתו, אך אשה שתגיע מארץ רחוקה, כמו פדן, תהיה דווקא מושפעת ממשפחתו של יצחק לטובה.
• רבנו ניסים: "שהיו בני כנען מוטבעים בתכונות רעות". כלומר, אברהם העדיף מישהי שמשפחתה עובדת עבודה זרה מאשר מישהי עם מידות מקולקלות, כי את מידותיו של האדם הרבה יותר קשה לתקן מאשר את דעותיו הרעות.

ומניין שהיו לבני כנען מידות מקולקלות? אומר הכתוב:

"וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו".

מכאן נלמד כמה חובה עלינו לדבוק באנשים עם מידות טובות ויראת שמים לפני שדואגים לכל שאר הדברים שפחות נחוצים בחיינו.

שבת שלום.

 

 

לכל אחד יש יכולת להשפיע:

כאשר הקב"ה מגלה את אזניו של אברהם אבינו כי ברצונו להחריב את סדום ועמורה, עומד אברהם כחומה בצורה לפני הקב"ה וטוען בפניו שאולי יהיו אנשים צדיקים בתוך העיר ואין לו להחריב את סדום.

אך מקריאת הפרשה עולה דבר מאוד תמוה מבקשתו של אברהם: "אולי ימצאון חמישה צדיקים בתוך העיר… ולא תשא לכל המקום בעבורם".

ממבט ראשון, דבריו של אברהם לא מובנים, וכי אם ימצאון חמשה צדיקים בעיר, האם בשבילם שווה להשאיר אלפי רשעים בעולם? האם בקשתו של אברהם אינה מוגזמת יתר על המידה?

אלא שאברהם, האמין בכוחו של האדם לשנות את המציאות. אם הקב"ה שתל אותך בעולם סימן שיש לך תפקיד וכוח לפעול על מנת לעשות טוב בעולם, לרומם אותו ולשכלל אותו.

אברהם האמין שחמשה צדיקים אלו יכולים להפוך את כל העיר ואפילו עיר של רשעים כמו סדום ועמורה.

גם מאות שנים מאוחר יותר, בדורו של רבי עקיבא, לאחר שעשרים וארבע אלף תלמידיו מתו במגפה, הלך אצל חמשת רבותינו שבדרום והם: רבי מאיר, רבי שמעון, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי אלעזר והם הם העמידו תורה באותה שעה!

האם אנחנו בכלל קולטים? בזכות חמשה תלמידים יש לנו היום את ארון הספרים היהודי ומי יודע אם רבי עקיבא היה מתייאש ואינו מאמין בכוחם כמה צרות וייסורים היינו עוברים עד היום…

גם מאות שנים מאוחר יותר, הקים הרב נריה זצ"ל את ישיבת כפר הראה, שמנתה בתחילתה כעשרים תלמידים והיום ברוך ה' נהיו לגוי עצום ורב והכל בזכות אדם אחד שהאמין שיש ביכולתו לשנות ולתקן.

שבת שלום.

אמונה וסבלנות:

בעיירה אחת היתה שנה שחונה במיוחד ועצירת הגשמים גרמה שהפרנסה תהיה מצויה בדחוק עצום.

החליטו ראשי הקהל שיקבעו יום אחד בו יתכנסו כל אנשי העיירה ליום צום ותפילה מהבוקר ועד הערב.

ילד אחד תמים הגיע עם מטריה, פתח סידור והחל להתפלל עם כולם.

אי אפשר היה שלא להבחין בכך שכל אנשי העיירה מסתכלים עליו במבט מוזר כיוון שלא הבינו מדוע ילד מגיע עם מטרייה בשנה כה שחונה, האם אין הוא יודע שיש עצירת גשימים?

ראה הילד את מבטם התמוה, עמד על הבימה ואמר: הבאתי את המטריה כדי שלא יטפטף עלי גשם בזמן התפילה.

הסתכלו כולם זה על זה, טמנו ראשם ברצפה והבינו כמה הם רחוקים מאמונה בה', הרי אם הם מאמינים שהתפילה אכן פועלת מדוע לא העלו על דעתם את המחשבה שיכול לרדת גשם מיד…

חז"ל אומרים (אבות פרק ה): "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו" ואחד מהם מופיע בתחילת הפרשה:

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

ונשאלת השאלה: מה הניסיון הגדול בכך, הרי גם אם לנו היה אומר הקב"ה ללכת מארצנו ומבטיח לנו הבטחות כל כך גדולות היינו הולכים בעצימת עיניים?

אלא שהניסיון האמתי מבחינת אברהם אבינו יגיע בעתיד. עוד שנה עוברת ועוד שנה וכלום לא זז!!!

• אין ילד!
• אין הערכה מצד האנשים!
• יש רעב!
• יש מריבות עם לוט ואבימלך!
• ומחכים לו עוד הרבה ניסיונות..

וכאן מגיע הניסיון האמתי – האם אברהם אבינו יאמין בעתיד במה שה' הבטיח לו אז "לך לך…" גם כשנראה שמתחת לפני השטח כלום לא זז, או שמא יעלה ספק בלבו האם באמת דברים אלו יתגשמו.

למה הדבר דומה?

משל לאדם שרצה להיות אדם גדול.

הלך ושאל את הזקן בקצה היער: כיצד אוכל להיות אדם גדול?

ענה לו הזקן החכם: עליך לדחוף את ההר במשך שנה שלמה. וכך עשה.

כשראה שההר כלל לא זז, חזר כועס ורוטן אל אותו הזקן והתלונן בפניו שההר לא זז.

ענה לו הזקן: ביקשתי ממך רק לדחוף אותו ולא להזיז אותו…

אברהם אבינו דחף את כל האנושות קדימה, למרות שבפועל לא ראה שום דבר זז על פני השטח!

להאמין בקב"ה זה לא אומר שהקב"ה עובד אצלי ושהוא אמור להגשים את רצונותיי אלא בדיוק להפך: אמונה פירושה, שגם אם הקב"ה לא מגשים את רצונותיי אני יודע שהכל דין אמת והכול לטובה.

 

הלחץ החברתי והשלכותיו:

השנה היא שנת 1964. בשעה 19:30 בפרברי ניו יורק נשמעו צרחות נוראיות. אדם מטורף רצח את קטי ג'ינוביס, אמריקאית ממוצא איטלקי.

אנו היינו מצפים שככל הנראה אנשים יחלצו לעזרתה של קטי אך למרבית הפלא הדבר לא קרה.

כשהגיעו החוקרים לברר מדוע אף אחד לא נחלץ לעזרתה של קטי העלו בחכתם את הממצאים הבאים:

29 איש שמעו את הצרחות של קטי.המשטרה הראשונה הוזמנה רק לאחר 35 דקות מרגע הרצח.

כששאלו את האנשים מדוע הם לא חשו להזעיק עזרה כששמעו את הצרחות הם ענו: סמכנו על חברינו שהם בטח יזעיקו עזרה.

מכאן ואילך הומצא התופעה הנקראת בפי הפסיכולוגים: "אפקט הצופה מן הצד".

לחץ חברתי הנו אחד מהלחצים הקשים ביותר שקיימים. אדם לא רוצה להתבלט ולהראות שונה מיתר חבריו, משפחתו וסביבתו ולכן מתנהג כמותם, אף אם הוא חושב שהם אינם צודקים.

לאחר הקדמה זו ננסה לחשוב על נח, עליו מעידה התורה: "איש צדיק תמים היה בדורותיו" ועל פי דעה אחת, כל שכן אם היה בשאר הדורות היה צדיק.

מה המיוחד בנוח ששיבחה אותו התורה כל כך?

נח לא הושפע מלחצים חברתיים, הוא היה נאמן לקב"ה על אף כל הנסיונות.

גם אנחנו מיד פעם הולכים שבי אחר התרבות של מרבית האנשים בעולם ואיננו עוצרים לשאול את עצמנו: למה, למה אני עושה את זה? האם זה טוב? האם זו האמת?

יום אחד עשו החוקרים ניסוי. הם נתנו לאדם לשמוע צעקות "הצילו הורגים אותי". סביבו היו שחקנים ומצלמה נסתרת אך הוא לא ידע זאת. כל השחקנים ישבו במקום ולא התרגשו מהצעקות. האדם שלא ידע דבר שאל לפשר הדבר והם ענו לו: זה בסדר, ככה זה פה. והנה שוב פעם ושוב פעם הוא שואל את אותה השאלה וכולם עונים לו את אותו הדבר והוא לא זז ממקומו שהרי אמר לעצמו: איני יכול להיות יוצא דופן מכולם.

אבל נח כאברהם העברי – "כל העולם מעבר אחד והוא מעבר השני".

יהי רצון שנהיה באמת קשובים לפנימיותנו, לנשמתנו ונזכה, על אף כל הקשיים הנקרים בדרכנו, למצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

שבת שלום.

מה עדיף – דומה או שונה?

לאחר שריש לקיש, החברותא של רבי יוחנן נפטר, היה רבי יוחנן שרוי בעצבות נוראית. הלכו חכמים לחפש לרבי יוחנן חברותא אחרת כדי להוציא אותו מהעצבות בה היה שרוי ומצאו את רבי אלעזר בן פדת, שהיה גאון גדול.

אך לשוא, חכמים שוב ראו את רבי יוחנן עצוב ושאלוהו לפשר הדבר.

אמר להם: כשלמדתי עם ריש לקיש הוא היה מקשה כמה וכמה קושיות על כל דבר שהייתי אומר אך רבי אלעזר רק מחזק את דבריי ואינו מתנגד להם. בחברותא כזה, שאינו חולק על דברי אלא רק מסכים אתם, איני חפץ.

אם נתבונן היטב בפרשת בראשית, נשים לב שכל הבריאה בנויה מהפכים:

• אש ומים (מהם ברא הקב"ה את השמים).
• אור וחושך.
• מים מעל ומתחת לארץ.
• יצר טוב ויצר הרע (שנקרא בפי חז"ל "טוב מאוד").
• עפר ונשמה (=האדם).
• האיש והאישה שהפוכים זה מזה – "אעשה לו עזר כנגדו".

מה זה בא ללמד אותנו על אופן הבריאה של הקב"ה?

המחשבה הרווחת בקרב בני האדם, היא שהדבר הטוב ביותר שלא יהיו מחלוקות, ניגודים וריבוי דעות.

אמנם נופתע לגלות שחז"ל מורים לנו שדווקא הניגודיות משלימים זה את זה וביטאו זאת בלשונם: "קנאת סופרים תרבה חכמה", כלומר, אם ברצונך להפרות את המחשבה, לגרום לאנשים להתפתח בתחומי הדעת עליך ליצור ניגודי דעות בין בני האדם.

עכשיו גם נבין את מאמר חז"ל: "טוב – זה יצר הטוב, מאוד – זה יצר הרע".

ומה כל כך טוב ביצר הרע?

התשובה היא, שהוא גורם ליצר הטוב לצאת אל הפועל ביתר שאת.

גם בטבע, בלי התנגדות אין אנרגיה ואין דחף וממילא הטוב לא יכול לבוא לידי ביטוי באופן השלם ביותר.

לכן אמרו חז"ל: תלמידי חכמים, החולקים זה על זה, מרבים שלום בעולם, כי רק בריבוי הדעות יוכל השלום האמתי לצאת אל הפועל (הרב קוק).

שבת שלום.