לקחת אחריות על מעשינו:
סיפר הרב מאיר ישראל לאו שליט"א:
כשהייתי בן חמש שנים וארבעה חודשים הוציאו אותנו הגרמנים ימ"ש מביתנו והעמידו נשים וילדים בצד אחד, גברים מצד שני ואת ראשי הקהילה באמצע, כשאבי שימש כרב העיירה פיוטרקוב, עמד בראשם.
והנה הגיח איש גסטפו אכזר עם כלבו המאיים מאחורי גבו של אבי ונתן לאבא שלי מכה חזקה עם שוט על הגב ואבא שלי עף כמה מטרים קדימה.
זה היה המחזה הקשה והמשפיל ביותר שעברתי בשואה, יותר מכל שאר הדברים.
לאחר מכן התברר שזה קרה בגלל שאבא סרב לגלח את הזקן.
והנה לפתע, לאחר שניחתה על אבי המכה הקשה, אבי החזיק את עצמו ולא נפל.
מאוד תמהתי לפשר הדבר, מה היה חשוב כל כך לאבא לא ליפול ולעמוד איתן מול כולנו.
כשגדלתי הבנתי שכל זה היה בשביל שהציבור מסביב לא יראה אותו וייחלש. הוא ידע מה כובד האחריות המוטל עליו.
אומרת התורה בפרשתנו:
"וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".
היכולת של האדם להיות מודה בחסרונותיו היא תכונה פנימית המורה על השלמה וזו תכונה של מלך ישראל.
מלכות היא המלכת האדם בראשונה על עצמו ולכך זכה יהודה ששמו שלם למלוך על עמ"י – "לא יסור שבט מיהודה וחוקק מבין רגליו" ודווקא יוסף, המשביר לכל מצרים הוא הסולל את הדרך למשיח בן דוד הבא מזרעו של יהודה.
תכונה זו אנו מוצאים גם בזרעו של יהודה אצל נחשון בן עמינדב הלוקח אחיות וקופץ לים סוף על מנת לבקוע את הים וזוכה להיות הראשון שמקריב את קרבנות הנשיאים.
כמו סבו, הבין נחשון שיש לקחת אחריות ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
עליהם אמר דוד המלך בתהילים: "היתה יהודה לקדשו" – בזכות זה שיהודה ונחשון קידשו שם שמים במסירות נפשם ולא חסו על כבודם, "ישראל ממשלותיו"– זכו למשול בעם ישראל.
שבת שלום.