בכל ר"ה אנו עומדים ותוקעים בשופר כשמצוות שופר מורכבת מתקיעה ותרועה. מה המשמעות של התרועה והתקיעה בתורה?
התקיעה – משמשת לזמן שמחה, כמו שנאמר: "וביום שמחתכם… ותקעתם בחצוצרות".
התרועה – משמשת לזמן מלחמה ופחד, כמו שנאמר: "וכי תבא מלחמה בארצכם… והרעתם בחצצרות".
בר"ה יש שני רגשות – מחד, היום מסמל שמחה ומאידך הוא יום דין. בר"ה לב היהודי צריך להיות לב שבור ושמח.
מדוע?
בר"ה אנו מכריזים על המלכת ה' שאנו עבדיו ועל כך אנו שמחים, אך מצד שני, זה עולה לנו ביוקר, כיוון שלאומות העולם יש חיים קלים אך יהודי איננו בן חורין אף לרגע אחד! אנו שמחים על זה כי ה' בחר בנו מכל אוה"ע ואנו זכינו להיות עבדיו.
מה עיקר המצווה בר"ה? – יום תרועה. התקיעה איננה מוזכרת אלא שחז"ל לימדונו שהתקיעה צריכה רק ללוות את התרועה. ההרגשה המרכזית היא התרועה – היראה מיום הדין ועם זאת, חלילה לנו מלהתייאש, אסור לנו להתעצב מאימת יום הדין. התקיעה והתרועה משמשים ביחד.
וכך אנו אומרים בכל יום: "אבינו מלכנו אבינו אתה אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה". מחד הקב"ה הוא אבינו ומרחם עלינו ומאידך, הוא מלכנו ועל כך אנו צריכים לירא ממנו ובעזרת ה', בזכות היראה וכפיפות קומתנו נזכה שירחם ה' עלינו יוציא לאור צדקנו.