אמונה

שמואל התהפך על משכבו. מה יעשה? בתו הבכורה מתחתנת, ואין מאין להביא כסף עבור מסיבת החתונה והנדוניה. הוא עבר בין בתי הכנסת בעירו, לווה ממכריו, לקח עבודה נוספת בחלוקת דואר. מוחו היה עסוק בחישובים. הוא קם, התיישב מול מכתבתו וכתב מכתב לאלוהים.

"אלוהים היקר, כאן שמואל בן מנחם. עליי לחתן את בתי, עשיתי כל שביכולתי על מנת לגייס את הכסף, וכעת אני זקוק לעזרתך. חסרים לי 50 אלף דולר לצורך שמחת החתונה והנדוניה. אודה לעזרתך, שמואל."

שמואל התלבט איזו כתובת לכתוב על המעטפה, ובחר להשאיר אותה ריקה מכתובת, היא כבר תמצא את דרכה לאלוהים. שמח וטוב לב המשיך לתפילת הבוקר.

הדוור שמיין את המעטפות ראה את המעטפה של חברו שמואל, וראה שלא נכתב דבר בשורת הכתובת. הוא הרהר מעט, ואז פתח את המעטפה. לאחר שקרא עלה חיוך על פניו, והוא ידע שהיחיד שיוכל לעזור לחברו הוא הברון רוטשילד. הוא שלח את המעטפה לברון והתפלל שמשם תבוא הישועה. מזכירתו של הברון העבירה לו את המכתב בארוחת הבוקר, יחד עם שאר המכתבים האישיים שקיבל. הברון פתח את המעטפה, קרא פעמיים את הכתוב, ופרץ בצחוק גדול. הוא ביקש ממזכירתו שתעביר לאותו שמואל בן מנחם באופן מיידי 40 אלף דולר, כדי שלא יצטרך לשלם את המס הנהוג על הסכום שביקש.

שמואל התמים זכה לחתן את ביתו בשמחה כפי שרצה.

שנתיים חלפו מאותו אירוע, והנה צריך לחתן גם את בתו השניה. מה יעשה? שוב שלח מכתב לאלוהים.

הברון רוטשילד ישב בגינתו כאשר קיבל את המכתב מהמזכירה. הוא זיהה את הכתב ואת השם על המעטפה. כך היה כתוב בה: "אלוהים היקר. זוכר אותי? לפני שנתיים עזרת לי לחתן את בתי הבכורה. תודה רבה לך על הכסף, החתונה היתה מפוארת ובתי מאושרת בנישואיה. כעת בתי השניה צריכה להינשא, ואני שוב זקוק לכסף עבור מסיבת החתונה והנדוניה. בבקשה ממך, אל תשלח את הכסף גם הפעם דרך הברון רוטשילד, הוא גובה 20% עמלה."

אדם שהאמונה שלו תמימה ושלמה תמיד ימצא את הדרך לקבל את השפע שמגיע לו מה'. הוא לא יצטרך לעבוד קשה, מעבר להשתדלות הרגילה, כי יש לו אמונה בלב. הוא מאמין שה' ישלח לו אז ה' ישלח לו. הרב זאיד מספר שבדרך להרצאה עצר בסופר לבקשת אשתו, וגילה שהוא בלי הארנק. הדבר לא הטריד אותו, הוא נכנס לסופר בידיעה שאין לו שקל בכיסים, עם אמונה שלמה שה' ישלח לו כסף לשלם על הקניות, וכך מילא את העגלה בכל המצרכים שאשתו ביקשה. כאשר הגיע לקופה, לא נפל ליבו.. הוא ידע עד הרגע האחרון שה' ימצא לו את הכסף. והנה הקפאי שלף כרטיס נטען של 700 שקלים ושאל את הרב למי שייך הכרטיס. הרב בירר איתו מתי אבד הכרטיס ואם עשה את כל המאמצים למצוא למי הוא שייך, ובסוף אמר לקופאי שהכרטיס שייך למוצא. "אז קח אתה את הכרטיס, הרב" אמר לו הקופאי "בתנאי שתבטיח לי שבחצי שנה הקרובה אני מתחתן." הרב, שהבין שהכל מלמעלה, הבטיח לו. הקופאי העביר את השקיות בקופה והסכום שהראה המכשיר היה שווה ל700 שקלים. הרב שילם בכרטיס ויצא. להרצאה שלו הגיעו אנשים רבים, וחלקם נשארו בסופה לשאול שאלות. אחת מהן היתה בחורה. היא רצתה להתייעץ עם הרב האם נהגה נכון. הבחורה סיפרה שאיבדה בסופר ליד מקום מגוריה כרטיס נטען של 700 שקלים, וייחדה בליבה כוונה מיוחדת, שהכרטיס ימצא על ידי מי שזקוק לו והיא בעזרת ה' תזכה בזכות הויתור על הכסף למצוא את זיווגה ולהתחתן עוד השנה. הרב חייך. הוא לקח את הפרטים של הבחורה, נסע לאחר ההרצאה לסופר והעביר את הפרטים לקופאי הנחמד. הרב הוזמן לחתונתם.

כמה אמונה לנו יש? האם אנחנו מסוגלות להיכנס לסופר בלי ארנק ולמלא עגלה? רובנו לא מסוגלות. רובנו נחזור הביתה לקחת את הארנק ששכחנו. כולנו קצת לוקות באמונה, אנחנו ארציות, עם רגליים על האדמה וים פחדים שמציפים אותנו. פחד מדחיה, פחד משכחה, פחד ממחלות, פחד מאסונות. בפחד יש משהו טוב, הוא שומר עלינו מלטעות, אבל הוא גם מגביל את צעדינו. האם מי שמוצף פחדים, אמונתו פגומה? ואם כן, מה ניתן לעשות?

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה" (הרב קוק, ערפילי טהר, לט). אנחנו חיות בעולם שלצערנו יש בו הרבה בלבול, יש בו רשע, כפירה ובערות. אנחנו יכולות להתלונן עד מחר, אבל הדבר בידנו. עלינו פשוט לעשות! עלינו להוסיף לעולם הזה צדק, אמונה וחכמה. ועלינו להעביר הלאה בדיוק את המידות האלה, שגם הדור הבא ימשיך בתיקון העולם. ובעזרת השם, אחרי המעשים ימשכו הלבבות. וככל שנתקן את העולם, נזרז את ביאת המשיח, והאמונה כבר לא תהיה נצרכת, כי כולם יראו את ה' בעיניהם, והאמת תהיה גלויה.