להודות על הטוב

איש עשיר אחד הגיע לבצע עסקה במגדל יוקרה. העסקה בוצעה בהצלחה, והאיש שבע רצון יצא מחדר המנכ"ל, אוחז במזוודה מלאה בדולרים. הוא פנה בחיוך זחוח אל המזכירה ושאל "היכן אפשר לעשן כאן?". המזכירה הצביעה על גרם המדרגות וחזרה לעסוק בענייניה… האיש יצא לכיוון גרם המדרגות, והמשיך בעקבות השילוט אל גג הבניין. הוא עלה לגג, פתח את הדלת ויצא החוצה. לאחר שסיים לעשן, פנה לחזור לתוך הבניין, ואז גילה שדלת הגג נטרקה אחריו. כעת היא נעולה ואינו מצליח לפתוח אותה. אוקיי, הוא חשב. לא סוף העולם. אתקשר לידידי המנכ"ל ואומר לו שעליתי לעשן והדלת נטרקה אחריי. הוא חיפש את הטלפון הנייד שלו, וכאשר מצא אותו נחרד לגלות שאין לו קליטה, וגם הסוללה עומדת להיגמר. מה עושים? אגלי זיעה טפטפו ממצחו. חנוט בחליפת יוקרה, אוחז במזוודה מלאה בכסף, אבל חסר אונים. מה עושים? הזמן עובר, בטנו מתחילה לקרקר. אף אחד לא עולה לפה לעשן? תהה לעצמו. הגג סביבו היה שומם. הוא התיישב על גל אבנים, כנראה שארית של חומרי בניין שמישהו הניח שם, הניח את המזוודה לידו והתאמץ לחשוב איך אפשר להיחלץ ממצב הביש שנקלע אליו. לפתע הבזיק במוחו רעיון. הוא קרב לקצה הבניין והתבונן למטה. ממרומי הקומה ה-30 אין סיכוי שמישהו יראה אותו, אבל תחתיו היה רחוב הומה אדם. הוא הוציא חבילת שטרות מהמזוודה וזרק אותה למטה. החבילה פגעה ברכב, הרכב נעצר. איש יצא ממנו, הרים את החבילה והמשיך לנסוע. מיודענו העשיר הרים חבילה נוספת וזרק גם אותה. זוג שהלך ברחוב שמח מאוד למצוא את הכסף והמשיך ללכת. "זה לא מספיק…" מלמל העשיר לעצמו, ובהחלטה של רגע הפך את כל המזוודה, השטרות התפזרו באוויר ונפלו לרחוב, אנשים נעצרו ואספו את הכסף, מרגישים בוודאי שזה יום המזל שלהם. "מה קורה? למה אף אחד לא מסתכל למעלה?!" חשב העשיר ביאוש… ומתוך יאושו בעט בגל האבנים. מספר אבנים גדולות התגלגלו למטה, נפלו לכיוון האנשים שנעצרו לאסוף את הכסף ופגעו ברכביהם. הו, עכשיו האנשים הסתכלו למעלה. הם כעסו והחלו לצעוק, הגיעו ניידות משטרה, וסוף כל סוף האיש העשיר חולץ- היישר למעצר בתחנת המשטרה.

שמתן לב מתי האנשים התבוננו למעלה? רק כשזרקו עליהם אבנים. לפני כן, כאשר האיש שפך עליהם את כל כספו, אף אחד לא התבונן למעלה. הם אספו את שטרות הכסף ומיהרו לברוח משם. כאשר נפלו עליהם האבנים, רק אז הם נעצרו, התבוננו למעלה והגיבו לסיטואציה. ככה גם אנחנו. ה' זורק עלינו את כל השפע שיש לו בבית גנזו- בריאות, קורת גג, פרנסה, זוגיות, ילדים, ואנחנו לא מודות לו. לא מספיק. אבל אם נקבל מכה מאבן קטנה אחת… פתאום אחד הילדים עושה צרות במסגרת החינוכית, או שיש בדיקה רפואית שמדאיגה אותנו, רק אז נרים את הראש ונגיד "ה', תודה על כל הטוב, אבל רק רציתי לבקש, אם אפשר…".

יש נשים שכל כך קשה להן להיכנס להריון, ולך יש ילדים. יש כאלו שכל כך קשה להן להתחתן, ואת זכית בבן זוג. יש כאלו לא עלינו עם נכות פיזית או נפשית, ואילו את ברוך ה', בריאה. יש כאלו שישנים על ספסל ברחוב, ולך יש בית. וזה ממשיך והולך, רשימה שלמה שגם אותה אפשר לפרוט לפרטים- למשל, לא רק שיש לך בית, הוא גם שלך בטאבו, ולא רק שהוא שלך, גם יש לו מרפסת ומעלית, ולא רק שיש בו מרפסת ומעלית, גם אין בו בעיות נזילה, ולא רק שאין בו בעיות נזילה, הוא נמצא במיקום מעולה וכו', הדברים שיש להודות עליהם לא נגמרים. אני מאחלת לנו שנזכה להודות על הטוב, ולא להתלונן על הרע. שלא יקרה חלילה מצב שה' יצטרך "לזרוק עלינו אבנים", כדי שנסתכל למעלה ונעריך את כל הטוב שזכינו לו.