חיי הזוגיות אינם סרט

זוג חגג את חתונת הזהב שלהם, החיים השקטים והרגועים שלהם לאורך השנים היו לשיחת העיר, עיתונאי מקומי הגיע לראיין אותם בקשר לסוד הנישואים שלהם.

ובכן, זה מחזיר אותנו לירח הדבש שלנו,"הסביר הבעל, ביקרנו בגראנד קניון, ועשינו טיול למטה רכובים על פרדות."

לא עבר זמן רב, והפרד של אשתי מעד. אשתי אמרה בשקט 'פעם ראשונה'.

התקדמנו עוד קצת, ושוב הפרד של אשתי מעד. אשתי אמרה בשקט 'פעם שנייה'.

לא עברנו חצי קילומטר, והפרד של אשתי מעד בפעם השלישית. אשתי שלפה בזריזות אקדח מארנקה, וירתה בפרד למוות.

התחלתי להטיף לה על הדרך שבה היא טיפלה בפרד, כשהיא הסתכלה עליי ואמרה בשקט: 'פעם ראשונה'.

זאת אולי האופציה היחידה שלא יהיו וויכוחים בין בני הזוג…

בפרשיות המספרות על היחסים בין אמותינו לאבותינו מבחינים מיד שכל האבות מתווכחים ורבים עם האמהות:

א. אברהם ושרה – על הגר וישמעאל.

ב. יצחק ורבקה – כל אחד אוהב בן אחר ורבקה גם מרמה על בעלה.

ג. יעקב ורחל – ביחס להולדת הבנים.

הזוג המושלם, אם יש בכלל דבר כזה, איננו הזוג הנוצץ אלא 'הזוג העובד והלומד', זוגיות שבה כל אחד עובד על עצמו ולומד את השני.

זוגיות טרייה, מלווה בשיאים מטורפים עם אורות גבוהים המאירים את תחילת הדרך וגורמים לנו לדמיין כי אלו החיים.

עם הזמן האורות מתעמעמים והדרך מתפתלת, ואז מה?

סרט או רומן לא יכולים להרשות לעצמם לספר על זוג רגיל ביום רגיל מכיוון שהעלילה איננה מרתקת, או ליתר דיוק, כאילו לא קיימת כלל.

סיפורים רבים מסתיימים בהתמסדותו של הקשר: ״והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה…״ לאחר מכן לא נותר מה לספר.

אם זוגיות היתה שעתיים סרט, אז ״סבבה״. אבל זוגיות זה להיפתח, להכיל שונות ולהתמודד עם קשיים. אהבה אמיתית גורמת לשינוי פנימי. זה לא קל.

העלילה האמיתית מתחילה הרחק מאור הזרקורים, ביום רגיל של זוג רגיל: שם, בין סחיבת הקניות למי ישטוף את הכלים, יכול להתרקם קשר עמוק וארוך טווח.

 

תפילה מול מראה

שאלה:

שלום הרב. לפעמים יוצא לי להתפלל בביתי מול מראה שעל הקיר. האם ראוי לעשות כן?

תשובה:

בשו"ת הרדב"ז אסר להתפלל כנגד המראה כיוון שאז נראה כמשתחווה לעצמו.

אמנם המהרש"ם כתב להקל אך רוב האחרונים החמירו כשיטת הרדב"ז.

וכן כתב הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל להחמיר (יבי"א ח"ד, יו"ד סי' לה ס"ק ג).

ומי שאין לו אפשרות אחרת יכול לעצום עיניו בשעת התפילה.

הדבר אמור רק בתפילת שמונה עשרה ולא בשאר התפילה.

לסיכום: אין להתפלל תפילת שמונה עשרה מול מראה.

לא לסמן וי

אחת הבעיות הגדולות בעבודת ה' היא אופן עשיית המצוות שלא מן השפה ולחוץ וכפי שמזהיר הנביא את עם ישראל בזמן חורבן הבית (ישעיה כט, יג – יד):

"יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר".

"המזכיר היה המום לגמרי. העוזר החדש שהגיע לפני כחודש ושימש נער שליחויות עקף את כל המערכת והפך פתאום למנהל המחלקה. זה נכון שמנהל המחלקה הקודם התפטר. זה נכון שהמשבצת הייתה בדיוק פנויה. אבל איך יכול להיות שדווקא את העוזר החדש מינו למנהל המחלקה בסך הכול חודש אחרי תחילת העבודה, ואילו הוא שיושב כאן כמעט שני עשורים לא זכה אפילו לקידום?

הוא התרומם בכבדות מהכיסא המסתובב שלו, פסע בצעדים כבדים עד לקצה המסדרון ודפק בלהיטות על דלת עץ מפוארת שעליה היו חקוק באותיות מוזהבות 'מנכ"ל'. 'יבוא!' נשמע קולו הסמכותי של המנכ"ל מבעד לדלת. המזכיר נכנס, ועוד איך נכנס, בצעדים כבדים אך נחושים, באף מורם ובגב זקוף. 'למה הוא? ' שאל המזכיר. 'למה מי?' החזיר המנכ"ל שלא הבין על מה הסערה. 'למה קידמת את משה, העוזר החדש, לתפקיד מנהל המחלקה? הוא נמצא כאן בקושי חודש. אני פה כבר עשרים שנה. אז למה הוא?'

'תעשה לי טובה רק רגע', אמר המנכ"ל, 'תברר לי קודם מתי יוצאת הטיסה הבאה לקנדה?' המזכיר לא הבין מה הקשר אבל בהכנעה המתאימה למעמדו הוא חצה שוב את המסדרון פנה אל מעבר לדלפק וחזר כעבור כמה דקות כשבפיו תשובה פשוטה: 'בעוד חמש שעות אדוני, בשעה ארבע אחר הצהרים!' 'וכמה עולה כרטיס?' משך המזכיר בכתפיו וחצה שוב את המסדרון. כשחזר הוא ידע לומר שהכרטיס עולה שמונה מאות ארבעים ותשעה דולרים במחלקת העסקים. 'וכמה עולה כרטיס במחלקה הראשונה?' ביקש המנכ"ל לדעת. ושוב עמד המזכיר לחצות את המסדרון הארוך, אלא שהמנכ"ל עצר בעדו: 'שב לידי!' ביקש המנכ"ל, ובאינטרקום הפנימי חייג למנהל המחלקה החדש, 'תברר לי בבקשה מתי יוצאת הטיסה הבאה לקנדה', ביקש.

לא חלפו דקות ארוכות והאינטרקום הבהב. המנכ"ל לחץ על כפתור הרמקול וקולו של מנהל המחלקה החדש בקע בשטף: 'בעוד חמש שעות, בשעה ארבע אחר הצהרים יצא המטוס הבא של חברת לופטהנזה, מחיר הכרטיס שמונה מאות ארבעים ותשעה דולר במחלקת העסקים, ואלף וחמש מאות במחלקה הראשונה. אם אתה חבר מועדון תוכל לזכות להנחה של עשרים אחוז, וכרטיס החזרה הוא כרטיס פתוח. האם להזמין לך הסעה לשדה התעופה אדוני?' 'תודה, לא' אמר המנכ"ל והניח את השפופרת. 'ואתה?!', חזר המנכ"ל ופנה למזכיר שעמד לפניו מבויש, האם הבנת למה קידמתי את משה למנהל המחלקה? אם הייתי מקדם אותך הייתי זקוק לעוד שלושה אנשים כדי למלא תפקיד אחד פשוט. אבל משה בשיחת טלפון אחת עשה את כל העבודה וביסודיות.

מצוה שנעשית מתוך הרגל ולא מתוך התעוררות פנימית אין מעלתה גדולה כל כך.

דבר זה נוכל ללמוד מדברי הנביא במלכים ב על האישה השונמית:

"וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה"

למה קוראים לה אשה גדולה?

מלבי"ם (בשם חז"ל): "גדולה במעשים טובים".

הנביא הגיע בשביל לאכול לחם – "וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם", אבל היא לא הסתפקה בלתת לחם וזהו אלא הרבה מעבר:

"נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה"!

לכן גם ההנהגה איתה מהשמים היא לא הנהגה רגילה אלא – "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן", וכן "וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד: וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו".

לצאת ידי חובה / אופיר זקס, ביכורים:

אני דתי מאוד

שומר שבת וכשרות

מתפלל שלוש תפילות

גם אם לא בדבקות

פסוק אחד ביום

ופסוק אחד בלילה

זהו המקום

לנשמה שלי ודי לה…

לא צריך ציצית

לבגד שלוש כנפות

מכוון בתפילה

רק בברכת אבות…

אמסור נפשי על המזבח

אם תהיה לי הזדמנות

אך עד אז – הזמן רווח

העיקר – המוכנות.

לא צריך יותר

לעצמי לא משקר

לא עובד מאהבה

רק לצאת ידי חובה…